מה אתם חושבים על מה שרשמתי?

סליחה על האורך

קטנה שלי,
את עוד כמה חודשים תהיי בת 15.
15 שנים של סבל.
של השפלות, כאב, יאוש וכל כך הרבה ייסורים.
15 שנים שכל מה שעיניך רואות זה עולם מפחיד ומסוכן, ושאין במי /במה להיאחז.
15 שנים שאין לך אף אחד, כי אין במי להאמין וגם לאף אחד לא באמת אכפת.
כל כך מעט זמן אבל עדיין כל כך הרבה חיים.
15 שנים שמעולם לא היה בהם טיפת יציבות, הכל רעוע, לא יציב מפחיד ומאיים.
את עוברת כל יום בפחד כי בעולם, מעולם לא היה לך מקום מוגן ובטוח.
בבית, הכו אותך , השפילו אותך, הורידו אותך ועכשיו לא מספיק כל מה שעברת, זורקים אותך ממקום למקום, וככששואלים אותך איפה את גרה את לא יודעת מה לענות. כי בית אמור להיות יציב, אבל גם אין לך בית לחזור אליו.
את כבר לא הלכת הביתה תקופה מאוד ארוכה
כבר לא מרגיש לך שיש לך משפחה
ובצדק.
את נודדת בין אשפוזים פסיכיאטרים כי הנפש הקטנה והסדוקה שלך כבר לא מסוגלת להכיל.
אבא שלך נטש אותך, ואת צריכה כל בוקר כשעיניך נפתחות, להתמודד עם פחדים מנטישה כי אם אבא שלך נטש אותך, למה שמישהו אחר ישאר ויאהב?
את צריכה לעבור כל יום בבדידות נוראית, כי זה מפחיד להיקשר כי זה מפחיד לצאת עם לב כואב.
זה מפחיד להינטש ולהיפגע מאנשים שאתה אוהב.
אז הלב חסום, ולא נותן לאחרים להיכנס
כי הוא נפצע והוא זוכר.
זה מעציב אותי כל כך שלא זכית להיות ילדה כמו כל אחד אחר.
את עוד מעט בת 15 את גדלה והילדות נעלמת.
זה מעציב שכמעט 15 שנים את רק עומדת על המשמר.
לא חופשייה כמו שילדים צריכים להיות, לא משחקת כי אין לך זמן למשחקים כי את צריכה לשרוד, וכששורדים אז אין זמן להיות ילדים
צריך להילחם מול האויבים וזה לא תפקיד לילדים.
אבל את נלחמת למרות שזה לא אמור להיות, והילדות כבר נעלמת כי היא לא נשארת לכל החיים.
אני רק רוצה שתזכרי קטנה שלי,
שבשבילי את עדיין קטנה.
תלמדי להיות טובה יותר אל עצמך, כי את אכזרית לפעמים.
פגעו בך מספיק, אז על תפגעי בעצמך.
את הקטנה שלי, ושום דבר לא יצליח לשנות את זה באמת.
את גיבורה, ואני חיבת להתחיל להגיד לך את זה ולהפסיק לרדת עלייך.
כי אני לא מספיק טובה.
ובעצם, את הדבר היחיד שיש לי בעולם ומגיע לך כבוד.
את בודדה ויש לך רק את עצמך,
אז תהיי טובה ונחמדה, ותתני לעצמך את כל מה שמעולם לא נתנו לך.
תהיי חזקה
קטנה שלי.