כתבתי את זה , תאמרו לי מה דעתכם

אני חיי למען העתיד כי ההווה שלי לא מצדיק את חיי.
ההווה הופך לעבר, עבר שהולך ומאפיל עליי.
ההווה מלא בצפיות ,
והעבר באכזבות.
אני יכול לבחור את מי שאני
אבל לא את מי שייחסו לי.
אני נושא על גבי נטלים , ציפיות מצד החברה, מצד ההורים,
ציפיות ההווה הם אכזבות העתיד , ואכזבות ההווה הם ציפיות העתיד.
דווקא כשהשלמתי עם עצמי , כשזנחתי את המחוייבות , הצפיות דווקא אז ברגע השלמות הגיעה המציאות, הענישה אותי על עצם היותי אני והכריחה אותי לחכות לחיות אך ורק למען העתיד שלי.
זהו סיפור חיי אדם שחי על תקווה ועל ציפייה למציאות יותר טובה.