אני רוצה שהיא תגיד שהיא אוהבת, אבל אני יודעת שזה יהיה שקר. אני רוצה שהיא תחבק אותי קרוב אליה ושתנשק אותי בלי הפסקה והנשימה לא תיגמר אף פעם. אני רוצה למות בחיבוק שלה, למות באהבה שלה. להפסיק לסבול מלב שבור, אבל כבר לא מאמינה שמישהו ישלים אותו. אני לא מפסיקה לשאול "למה היא הולכת?" היא הבטיחה שתישאר.. כל כך הרבה הבטחות חסרות משמעות. כל כך הרבה מילים ללא כוונה, אהבה שפשוט נעלמה. הכל היה משחק, אני הייתי רק הבובה. אני נשברת אבל בכלל לא אכפת לה, היא צוחקת כאילו כלום לא קרה. אני לא מבינה איך היא הצליחה לשנות את כל המחשבות והרגשות שלי אם אף פעם לא באמת היה אכפת לה. היא נתנה לי להרגיש נאהבת בפעם הראשונה, ההרגשה הכי טובה שהרגשתי בחיי, אבל עכשיו שהיא הלכה ואין כבר מי שיגיד מילה טובה של אהבה אני מרגישה שאני הבן אדם הכי שנוא ושונא בעולם, כבר לא מאמינה למילים של אהבה. היחידה שגרמה לי להרגיש מאושרת שברה אותי הכי חזק שאפשר, גרמה לי לשנוא את המילה אהבה.