לא מצליחה להפסיק לפגוע בעצמי

באמת שאני מנסה ואני כל הזמן נשברת
הדחפים חזקים מידי ואני לא מצליחה לעצור אותם.
אני מטופלת ומקבלת כדורים והמצב שלי לאחרונה נהיה די יציב אבל אני פשוט מכורה ללפגוע בעצמי.
הכאב הזה מרגיש לי טוב, גורם לי לשכוח מכל הבעיות שלי לכמה רגעים, להשתיק את הקולות בראש שלי, זה מרגיע אותי.
זה לא עניין של "צומי" כי אני פוגעת בעצמי במקומות שלא רואים ואף אחד לא יודע על זה חוץ מהמטפלים שלי.
מעבר לכל זה אני מאוד מתביישת בצלקות ושונאת אותן והלוואי שיכולתי להעלים אותן ושהייתי יכולה להפסיק לעשות אותן לעצמי.
לפעמים אני פשוט חושבת שאני לא מנסה מספיק ושלא באמת בא לי להשתפר כי אם הייתי רוצה כבר הייתי מפסיקה מזמן.
אני באמת כבר מיואשת ולא יודעת מה לעשות
אם יש מישהו שגם היה במקום הזה והצליח לצאת מזה בבקשה תעזרו לי ותספרו לי איך עשיתם את זה.