מה דעתכם על הטקסט שלי?

צדק חמלה ורחמים, היה המשפט הקלאסי שנהגו לצעוק קבוצות האנשים שהביא אריק בכל יום א' לכיכר המצחינה שבמרכז העיירה שלנו.
הוא הביא אותם באוטובוסים ישנים, שהיו מחכים בסמוך לשנוררים ולצוענים שהעלו ריח רע, כל זאת ממש בכיכר המרכזית.
הם נהגו לצעוק ולצעוק, בלי הפסקה
אם הייתם רואים אותם הייתם בוודאי משערים שמיתרי הקול שלהם עשויים מפלדה, פלדת אל חלד. כזאת שבאה במגע עם כל דבר שבעולם, אך הצעקות פשוט לא מפסיקות.
הם היו אנשים בסך הכל יפים, אך רצו הם - "צדק חמלה ורחמים" על מי אני ארחם?
על אותם קבוצות אנשים שאלוהים יודע מאיפה הגיעו?
או שמא ארחם על אלו ששותקים, אלו ששתיקתם שווה זהב?
מי אמר שאני צריך לרחם דווקא על מעוטי היכולת שבעיירה?
הצוענים בעלי הריח הרע שעמדו בכיכר היו בוודאי הדבר האחרון שתרצה לרחם עליו.
אומנם היו הם עניים, אך גם גנבים.
זאת לא דיבה שאינה מוצדקת, שכן הצוענים גנבו מכל מה שרק ניתן, אם ברצונך להגיד לי מה הוא חטא מוסרי, פשוט תגיד 'מוסר של צועני' שכן הצוענים חסרי מוסר הם.
אז על מי עליי לרחם?
אני בוחר לרחם על אלו שעבדו ועובדים עבודה קשה במשרדים שבכיכר, אך לא יכלו לנהל פגישה תרבותית בגלל הצעקות שברקע 'צדק חמלה ורחמים', שלמרבה האירוניה הפרו כל צדק אפשרי, ופגעו בפרנסתם של העובדים החרוצים במשרדים.