נמאס לי שאני מפספסת כל דבר אפשרי שאני רק רוצה כי אין לי חברים!

מסע לפולין תמיד רציתי ללכת, אני זוכרת שכיתה ז הייתי אומרת להורים שלי שאני מתה להיות כיתה יב רק בשביל זה. מי היה מאמין שאקלע למצב כזה , בלי חברים, ולא אצא רק בגלל זה.

כל חופש גדול ובכלל בכללי בחיים אני לא יוצאת ונהנת כי אין לי עם מי. כולם בסטורי בחופשות עם חברים בנאפה, ביורט, בכל מקום ואני יושבת בבית על הספה עם הטלפון כמו מסכנה.

עכשיו פתחו קבוצה לנשף. אף אחד לא יזמין אותי כי אני סגורה ובחיים לא נפתחתי או דברתי עם אף אחד במהלך השנים בבית ספר. (כמעט אף אחד). אז גם לזה לא אלך?
הכל מתפספס לי רק בגלל השיט הזה. זאת אמורה להיות תקופה טובה בשבילי מבינה חברתית והכל פשוט מרגיש חרא.

מה לעשות???