זה מה שקרה לי היום, כתבתי את מה שהלב שלי הכתיב.. מה אתם חושבים על זה?

היום עבר עלי יום קשה. יום ארוך של הרבה עבודה.
הרגשתי כבר לא טוב וישבתי בצד גמורה ואבודה.
ישבתי בקניון ולא היה לי כוח
פשוט לצאת לחניה ולחזור הביתה, לנוח.
פתאום,
ניגש אלי גבר.
הוא היה נאה מאוד, כמו הרבה אחרים
אבל אז..
הוא אמר לי את המילים הכי קסומות ששמעתי אי פעם מגבר או בכלל בחיים.
רציתי להגיד לו "תודה"
ושאני מעוניינת שנמשיך לדבר..
במקום זה עניתי
"חכה רגע אני כבר באה.."
והלכתי למקום אחר.
שם שטפתי פנים והתאפסתי.
כשחזרתי,
הוא לא היה שם.
פספסתי.
רק כי המוח שלי לא פעל נכון, עשיתי טעות..
כנראה חשב שאני מתחמקת, שנפנפתי אותו באין רגישות.
וכך הפכתי את החן ואת האומץ שלו לעלוב,
כך שתנו הפסדנו, אין איך לתקן ואין דרך לשוב.
הרבה זמן לא פגשתי מישהו שנתן לי כזו תחושה טובה.
האם אי פעם אפגוש אותו?
שאלה שאין לה תשובה..
כי מלבד הסיטואציה שחירבתי,
גם את שמו לא הצלחתי לקלוט.
וכרגע אני ברכב בחנייה,
בוכה בשקט ובלי דמעות..
קצת מחוקה וכאילו מחכה
שהוא יעבור כמיקודם, מביטה בשתיקה.