אני מרגישה חרא של בן אדם, בל החיים שלי אני מאשימה את האנשים סביבי בצרות שלי ובזה שהייתי אנוקסית

היית ילדה ולפעמים אי אפשר שלא להיפגע

יאפ, הכח להשפיע על חייך נמצא לרוב רק רק בידייך(אלא אם את במדינה דיקטטורית אבל זה לא המצב כאן נכון לעכשיו). את מחליטה מה לעשות איתו.

שואל השאלה:
כן אבל זה לא ממש כאילו החלטתי שבאלי הפרעה נפשית שתגיד לי שאני שמנה ושאני צריכה להפסיק לאכול...

ברור שלא, כולנו בני אדם וכולנו עלולים להפגע מאחרים. אבל בסופו של דבר אנחנו מחליטים איך לפעול וזה טוב שלמדת את זה לפחות :).

שואל השאלה:
אני מנסה להתחיל התחלה חדשה אבל הקולות האלה שמספרים לי שאני שמנה עדיין שם ואני חושבת שלתמיד, אני נלחמת בהם כל יום ואוכלת בריא בתקופות ארוכות אבל אם אני צריכה ללכת לבריכה או לים הם מנצחים אותי

זו לא אשמתך שהקשבת להם, הגיוני שתיפגעי כשצוחקים עלייך כי לא בדיוק מצליחים לשלוט על הרגשות שלך אבל על דברים שאומרים כן הרבה יותר קל לשלוט והם אמרו לך דברים פוגעים ולא שלטו על עצמם אז הבעיה בהם, לא בך, את פשוט לא שלטת על הרגשות אבל זה הגיוני ואין לך מה להאשים את עצמך בזה..

היי, זו לא אשמת אף אחד. בתור ילדים קטנים אנחנו מקבלים כל מיני מסרים מהסביבה ולא תמיד יש לנו את הכלים לדעת להתמודד איתם נכון. עכשיו את כבר יותר מודעת לתהליך, יש לך קצת יותר כלים ואת יכולה לשמוע את הדעות האלה ולהגיד להן- לא, זה לא נכון. או- נכון, וזה בסדר, זה לא דבר רע ויש הרבה אנשים שמנים או מלאים. או- אולי, אבל יש לי דברים יותר חשובים או מעניינים להתעסק בהם עכשיו. או כל דבר אחר שאת אומרת לעצמך ועוזר לך. זה קשה לצאת מזה, זה קשה לא לחזור לתחושות שהתרגלנו להרגיש וזה קשה לא להגיב באופן האינטואיטיבי שהתרגלנו להגיב גם אם אנחנו יודעים שזה לא מאיים כמו שזה גורם לנו להרגיש, לוקח זמן לתרגל נורמות התנהגות ותגובות חדשות ולהזכיר לעצמנו כל פעם מחדש למה זה לא מאיים כמו שזה נראה. את נמצאת בטיפול פסיכולוגי?

שואל השאלה:
לא

היית?

שואל השאלה:
לא

אני חושבת שזה יכול מאוד לעזור לך, מה את חושבת על לנסות?

שואל השאלה:
זה לא אפשרי כי ההורים לא רוצים