תספרו על האהבה הראשונה שלכם

אין לי

זה היה בגיל 10 אני התאהבתי בו, ציירתי אותו (יש לי עד עכשיו איזה 7 ציורים ממש טובים שלו) ויום אחד רציתי להזמין אותו לסרט והוא פשוט אמר "יש לי חיים" מאז אני לא מאוהבת בו:)

זה היה בכיתה ד נראלי.
הייתי עם "חבר" שלי והלכנו לראות סרט ואז שנכנסו השומר שאל אם אנחנו בדייט ואז הוא אמר לא אנחנו אחים.
איזה פאדיחה

לא יודעת אם זו הייתה התאהבות, אבל זה יחסית טרגי.

בתחילת התיכון הגדרתי את עצמי בתור לסבית כי לא הייתה לי משיכה לבנים כלל, שנאתי ופחדתי מהם. באותה העת הייתי בטיפול שניסה לעזור לי להתגבר על הפחד הזה, ואז הכרתי את החבר הכי טוב שלי (שלעבר). אקרא לו שוהם. הוא הצחיק אותי, תמיד היה שם בשבילי בכל מצב ותמיד תמך בי. הוא התרחק ממני בכיתה י"א, ואז גיליתי מחבר משותף שהוא התאהב בי והוא מנסה להדחיק את זה, ובאופן ממש לא מצחיק גם אני פיתחתי אליו משהו. דיברנו על זה הרבה, אבל הקשר די נהרס כי בין לבין הייתי באשפוז בתל השומר (ניתוח) למשך חודשיים, הוא עדיין היה מאוהב בי אבל פחד. הדברים לא יצאו ורק הרסו יותר ויותר את הקשר שלנו. בסוף י"ב נפרדנו לדרכינו, הוא עכשיו בכפיר ואני בחיל האוויר. מידי פעם משוחחת איתו וזהו. חבל לי מאוד, אבל זה לימד אותי המון.

היינו ידידים סבבה ממש
איכשהו יצא שדיברנו יותר
ימים לילות
בסוף ניהיינו יחד
אני הייתי סוג של קיר קר לכולם חוץ ממנה.
היא הייתה כל העולם שלי
ובסוף היא נפרדה ממני

אהבה כוזבת