אתם יכולים להבין את מה שכתבתי?

אתה נולד לתוך הפקה וגדל לתוך דמות, יש לבוש ומראה ותפקיד.
נותנים לנו יצרים ורגשות כדי לכוון את הפעולות שלנו.
אנחנו אומרים את השורות הרגילות שלנו, מאלתרים, יוצרים יחסים עם דמויות אחרות, עוברים את אותם ימים פעם אחר פעם עד שהשגרה משתנה לשגרה אחרת.
אנחנו מנסים לספק את הדמויות האחרות, לעשות את התפקיד שלנו, ללכת לפי סטראוטיפים.
כל דמות שלא מסכימה עם הטקסט, הקהל קורא בוז.
על כל דמות משפיע באופן ישיר או עקיף על כל שאר הדמויות.
אנחנו עושים את אותם דברים פאתטים שמוכתבים בתסריט וברגע שנגמרות השורות והקהל הולך הביתה, המסך יורד.
אין כאן תפקידים קטנים, רק שחקנים קטנים.