הזמן מוקצב, שאול, אלך אל המוות ואעלם, לחיות, רוצה לחיות, להרגיש את החלום עמוק בתוך הלב ולהוציא אותו, להעביר את המחשבות דרך היד לגיטרה וישר אל העולם, שכולם ישמעו את המחשבות הארורות והעמוקות על הנשמה הגבוהה בעולם.
הכל חסר משמעות בשנייה, חסר ערך, חסר פרופורציה בסהכ רוצה להרגיש כמו ילדה תמימה שלא יגמר עולמה בשנייה, להתרסק ישר אל המיטה ולהשאב פנימה כמו ילדה קטנה שלא חוותה, חדשה, נקייה וטהורה, לא להיות עוד אשליה, עוד צל שמסתובב בעולם.
לצרוח לעזרה ולא ללבוש מסיכה, לאהוב את עצמך, המוח מתפוצץ כי אני רוצה והגוף בוגד, הוא יודע עליי הכל, אני לא צריכה לספר, מעין פסיכולוג ענקי שבוחן ושומע ולא נוגע, שמסתיר ממני אותי וכשאני זקוקה לעזרה הוא מסרב.
לא רוצה להיות שקועה בתוך דימויים בשרניים שמרגישים כמו סתם מילים ללא רגש, מילים סתמיות שמתרוצצות בכל עבר.