אלוהים, כל פעם שופטים אותי איכשהו :(

כל הזמן נגיד לא יאהבו אותי, ככה זה מרגיש, אני באמת נחמדה לכולם, מייעצת, אני די שקטה אבל יודעת לנהל שיחות לגמרי ומבינה דברים בחיים, אני משקיעה בחיצוניות גם (ככה שזו לא אופציה שתרתיע) , מרגיש לי כאילו אנשים חושבים שאני מנסה להיות מעליהם או משהו.. מה שממש לא נכון, אם כבר אני טיפוס צנוע ואמרו לי את זה הרבה, המחנכת שלי רשמה לי בתעודה שיש לי תכונות מיוחדות, שאני מנומסת, רגישה, אצילה.
כשאני עם חברות אינטיליגנטיות ומנומסות כמו שאני אוהבת אני מרגישה ממש נחשבת.
לאט לאט אני יותר מנותקת מהמציאות כזה, אין לי כוח להבין את העולם הזה.
חשבתי לא להיות נחמדה יותר, להיות יותר קשוחה וסנובית, לא להיות חמודה לאנשים ולהפסיק להיות צנועה כזאת, למרות שכל התכונות האלה מראות על מי שאני, אבל נמאס לי ככה כל פעם. וזה ככה עם מורים, עם חברים, סתם אנשים חדשים..
כדאי להיות יותר קשוחה?
לא מבינה למה זה מרגיש שאנשים כל כך שופטים אותי ואני "מגישה" רק טוב כלפיהם.
אולי עדיף להשתנות וככה אסתדר יותר טוב בחיים?