אתמול קרה לי משהו הזוי... (בבקשה תקראו)

אני אחת שתמיד מחפשת אקשן ואוהבת לעשות צחוקים ופדיחות ברחוב..
מה שאני תמיד עושה כשאני לבד זה פשוט לחפש אנשים שיעבירו לי תזמן.
אז אתמול בערך בשעה שתיים בלילה יצאתי לעשן ולעשות סיבוב קצר כזה עם עצמי או אולי לפגוש אנשים ולהתחיל לדבר איתם קצת.
קיצר אני יוצאת.. הרחוב שקט.. עברתי דרך הגינה ובינתיים אני סתם חושבת על הא ודא ופתאום אני רואה איזה מישהו יושב על הדשא עם ידיים ככה שמסתירות את האף כאילו הוא חושב על משהו.
אמרתי טוב למה לא ניגש אליו? אז אני באה יושבת לידו ואומרת כזה: אז מה קרה שכבודו נמצא פה לבדו בשעה כה מאוחרת? ואז צחקתי
אני רגילה שהם ישר עונים לי או צוחקים או משהו אבל לא הפעם.. הפעם הוא פשוט הרים תראש והסתכל עליי.. אני קולטת שהעיניים שלו אדומות.. רק אז הבנתי שהוא בכה. באותו זמן אני יכולה להישבע לכם שהרגשתי מה זה לא נעים..
קיצר אני לא ידעתי מה להגיב אז פשוט שאלתי אם הכל בסדר והוא עדיין לא ענה
בסופו של דבר אחרי שסופסוף הוא התחיל לדבר אני הבנתי למה הוא שתק.
הוא שתק כי הוא מגמגם....
דיברתי איתו והוא התחיל לספר לי על החיים שלו עד כמה הם קשים ושהוא לא יכול להמשיך אותם יותר ונמאס לו ועוד הרבה דברים, והכל בגלל הגמגום. אנשים מתנהגים אליו אחרת כי גם יש הרבה אנשים ללא סבלנות שפשוט אין להם כוח להקשיב לו עד סוף המשפט..
אני רק הקשבתי לו ופשוט בכיתי לידו..
אחר כך הוא גם סיפר לי שהוא תכנן להתאבד היום והוא אפילו הראה לי את הסכין שאמר לי שבו הוא ישתמש בשביל להתאבד!! הייתי בהלם של החיים.
אני כמובן התחלתי לנחם ולעודד וישבנו שם ודיברנו ככ הרבה עד השעה 4 ורבע ככה.
ואחרי זה הוא גם בכה לי ואמר לי כל הזמן תודה תודה וזה
קיצר הגעתי לבית בערך ב4 וחצי וכל הדרך חשבתי עליו עד שהגעתי לבית וישר נירדמתי.. קמתי עכשיו ואני כולי במחשבות על הבן אדם הזה קשה לי קשה לי יותר ממנו כל מה שהוא סיפר לי זה כאילו עוד לא עיקלתי את מה שקרה שם
לא רוצה להיות בדיכאון רק בגלל בן אדם שאני בקושי מכירה מה אני עושה?:(