היחס לחסידי אומות העולם כביטוי לשינויים בעיצוב זכרון השואה בהתייחס לשנים 1953-1993
תוכלו לעזור לי להבין מהי השערת המחקר? זה מה שכתבתי אבל אני ממש לא בטוחה בו. "לפי דעתי החברה הישראלית כיבדה, העריצה ושיבחה את חסידי אומות העולם ומעשיהם שכן צידדה בערכים של אומץ וגבורה וכעסה על הניצולים שלא קמו והתנגדו (אותם גם הכריחה לא לשתף בעברם ודחקה בהם לשתוק). החברה העניקה הטבות ואותות כבוד לכל חסיד שענה על התנאים והכירה בו כאישיות מוסרית. אך לא כל העדויות מצביעות על כך שמצילים מסוימים זכאים להוקרה אותה קיבלו ולא תמיד מניעיהם של החסידים היו טהורים. (כמו עדותו של יוליוס וינר). אך החברה הישראלית ברובה הגדול חשה אהדה כלפי החסידים וזכרונות השואה שהודחקו הועלו שוב לפני השטח בתור מעשי גבורה של חסידי אומות עולם וגם פעולותיהם של מורדי הגטאות. כל אלו כדי להטמיע את אותם ערכי גבורה בדור הצעיר ולפתוח דף חדש. זאת ועוד,יחד עם סיפורי ההצלה של חסידי אומות העולם התגלה צד הגבורה של היהודים האמיצים שעזרו לעצמם בהמשך." ממש תודה לכל הטובים בהיסטוריה