איך להרגיש עצמאי בצבא? אני מלש"ב אבל כבר מפחד מהגיוס

זה יבוא. כולם מפחדים בגיוס ושוקיסטים בהתחלה. אתה מתרגל ומסתגל למצב

שואל השאלה:
אני לא מחליט על עצמי בשיט אבל

אתה תלמד לעשות את זה בצבא. אתה תהיה חייב אחרת לא תסתדר.

מה אתה מפחד

שואל השאלה:
אני לא מחליט כלום אני כלום אני שומדבר
זה לא יעזור לי 'לעבור את זה' אם בסוף אני באמת אאמין שאני אפס ותלותי

כשאתה מתגייס ומגיע לטירונות ומטרטרים אותך אין לך הרבה זמן לחשוב על עצמך שאתה אפס. לא יודעת לאיזה תפקיד התגייסת אבל בצבא רוכשים הרבה כלים ומתבגרים.
אתה תמצא את עצמך ואת הכלים שאתה צריך בצבא.

שואל השאלה:
כן בטח אני סומך על זה כמו שאני סומך על המנורה שתתקשר אלי

malia אם אין לי ביטחון עצמי איך אני אסתדר בצבא ?

שואל השאלה:
והקטע הוא שאני כבר בוגר, ולא לעניין כל משחקי הגן ילדים האלה

אני התגייסתי עם חרדה חברתית מאוד קשה, דימוי עצמי ברצפה וביטחון עצמי ברצפה. עם קושי להסתדר ועם קושי לעמוד מול אחרים.
זה היה קשה אבל הגעתי להיות אדם שונה ולמדתי להתגבר על הדברים האלה ולבנות את עצמי.
אף אחד לא יגיע אליך ביום הגיוס , ייתן לך תיק ויגיד לך "הנה, כאן יש לך יכולת התארגנות, עצמאות, ידע וביטחון. בהצלחה בשירות".
זה משהו שאתה תאלץ, תהיה מוכרח להתגבר עליו ולבנות.
זה יהיה תהליך.

שואל השאלה:
אבל אין לי חרדה חברתית או כל ליקוי אחר
אני אוהב אנשים, אוהב ליזום, אוהב לעשות. אוהב לעזור, לייעץ, לקדם.
שם? שם אני פגר. אני כלום. אומרים לי הפוך: "קח מעכשיו אתה שייך לנו ואנחנו נזריק לך דיכוי עמוק שיצלק אותך ואת הכנפיים שלך לכל החיים"

ממש לא. זה אתה בוחר לראות את זה ככה. לא צבא זה לא קייטנה וזאת מערכת אטומה והמון פעמים זה ללכת ראש בקיר עם אנשים. אבל אם אתה תרצה לעשות מעצמך משהו תעשה.
בצבא אתה מתחיל מ0. אף אחד לא מכיר אותך מהבית ספר או מהתנועות נוער. אנשים חדשים , היררכיה, התחלה חדשה.
אתה תהיה מי שאתה ותתקדם להיות אדם חזק יותר. לא תהיה לך ברירה.

כמה זמן את בצבא? ואת מרגישה שאת בנאדם אחר?

שואל השאלה:
"אם אתה תרצה לעשות מעצמך משהו תעשה" - אני רוצה. אבל אני רוצה לעשות מעצמי מי שאני. ואני לא אוּכַל להיות אני. וזה נוראי. זה מזעזע.
אני לא יודע מה רע במי שאני עכשיו, למה אני אצטרך במקום להיות נחמד ומאיר פנים ומכיל - כל הזמן לחשוב איפה המפקד טומן לי מלכודת? איפה בוחנים אותי? שכולם נגדי? אני לא רוצה לחשוב ככה. אני אוהב את הסביבה האזרחית שכולם בעדי ולצידי.
למה להלחם באנשים סתם? למה להתייחס אליי כמו סמרטוט אם אני בן אנוש נחמד?

אז אתה לא צריך לחשוב ככה.
לאנונימית-אני בצבא שנה ו7 חודשים, וכן אני מרגישה אדם אחר.
בחזרה לשואל- בהתחלה זה מפחיד. זאת סביבה לא מוכרת ואתה באמת מרגיש שאנשים מנסים לתפוס אותך על קטנות.
אבל אנשים, מפקדים, יודעים לזהות מוסר אצל בני אדם. הם יודעים לזהות מתי הבן אדם מנסה להתחמק ומזלזל, ולא עושה את מה שצריך רק כי לא בא לו.
אם אתה בן אדם שישקיע בכל מקרה גם אם העבודה היא לא מה שקיווית שתהיה, אין סיבה שהמפקדים יתנכלו לך.
הזמן היחידי שיכול להיות שתרגיש לא נעים ושסוגרים עליך זה בטירונות. ובטירונות הכל זה משחק.
בצבא אתה יכול להיות מי שאתה. אבל אתה לא יכול להיות תמים ואדיש למציאות. כן יש אנשים שינסו להפיל אותך אבל אתה לא צריך לתת להם מקום השפעה כל כך גדול.
אתה צריך פשוט ללמוד איך להסתדר למרות שהם שם, או פשוט להסתדר איתם.
וזה החיים האמיתיים. גם אחרי הצבא זה ככה. בעבודה ובקריירה שתבנה לעצמך.
תמיד יהיו אנשים כאלה. תמיד יהיו בכירים ממך שכנראה יהיו סתומים ותצטרך ללמוד איך לגשת אליהם. וכנראה אולי תיפול על בוס אידיוט שלא מתחשב
אבל שום דבר מזה לא צריך לגרום לך להרגיש שאתה אפס. אתה לא מוגדר על פי המפקדים שלך. אתה מוגדר על פי איך שאתה מתייחס לאחרים. על פי הערכים שלך והמוסר עבודה שלך.

שואל השאלה:
אבל זה לא נכון, אני יודע מהי האזרחות. דחיתי את הצבא לשנה כי לא הרגשתי מוכן שנה שעברה.
אני יודע מהי האזרחות. אני עובד בעבודה של 70~ ש"ח לשעה עם אנשים משכילים ונחמדים. ומכילים.
אין סיבה שבחיים האמיתיים יתנכלו לי כמו בצבא, אף אחד לא יכול להפעיל עלי כזה כח במציאות, תמיד יש הזדמנויות. אני מכיר את העולם האמיתי.

בצבא אין הזדמנויות. מה שנותנים לי זה מה יש.
וזה העניין. למה שאני פשוט אבלע כל דבר שנותנים לי? מה אני סמרטוט? אני בן אדם. זה בדיוק החלק שמפחיד אותי: "אם תיתן להם לעשות ממך סמרטוט אז לא תרגיש סמרטוט כי תתרגל, ואם תיתן להם לעשות ממך סמרטוט ותקשיב להם אז לא תהיה בעיה כי אתה כבר הסמרטוט שלהם והם לא יעשו בעיות."
מה זה? זה מפחיד. זה מלחיץ. זה לא אני. אני לא סמרטוט. ולא רוצה להיות סמרטוט

שואל השאלה:
ו"מוסר עבודה" זה כאילו מקבילה בצהל ל"תעבוד קשה ותאכל חרא כי זה נכון בלי שום נימוק הגיוני"?

שואל השאלה:
ממש תודה על התשובה וההענות את מדהימה אבל נראלי אני הולך להרוג את עצמי 3>
(לא באמת אבל רעיונית)

תקשיב, אף אחד לא מבטיח שהצבא יהיה מקום מדהים עם אנשים משכילים ומכילים כמו שאתה עובד איתם עכשיו.
אבל בחיים צריך להסתדר עם מה שמגיע.
צבא זה שלב בחיים. אתה תפגוש סתומים אבל אתה גם תפגוש אנשים מדהימים. באמת אני אומרת לך. הצבא זה ערבוב אוכלוסיות מטורף ואתה פוגש אנשים מכל הסוגים ומתחבר לאנשים שכנראה באזרחות לא הייתם מתקרבים אחד לשני בכלל.
ואפילו אם אוכלים חרא אז תאכל חרא , קורה. גם אני אכלתי חרא. סבלתי מפקדים מטומטמים אבל בסוף הגעתי למקום שאני מרגישה רצויה.
עדיין יש אנשים שמזלזלים בי פה ושם, חיילים שאין לי קשר אליהם באים ודורשים, מתנהגים איך שבא להם.
למדתי שלא להתייחס אליהם יותר מדי ולהתרכז בשלי.
סהכ הגעתי להיות פקידה , ואומנם העבודה שלי לא מאוד משמעותית ואדירה, אבל מה שנותנים לעשות אני עושה עד הסוף, והמפקדים שלי מעריכים אותי על זה ונותנים לי גב.
לעומת זאת, חיילת אצלי בגדוד משתעממת מהר מהתפקידים שנתנו לה ועושה את המוות לכל מפקד שהיה לה. אז המפקדים שלה לא סומכים עליה, לא מאשרים לה יציאות ומקדרים אותה. ואז היא מתעצבנת ודופקת נפקדות.
אתה לא חייב להגיע למצב השני.
אבל אתה צריך פשוט להבין בתוך תוכך שצבא זה חלק משמעותי בחיים שמוציא אותך מאזור הנוחות שלך ומאתגר אותך ומבגר אותך. זה לא כזה נעים אבל זאת כל הפואנטה. ולדעתי אתה יוצא בן אדם יותר טוב אחרי זה.

שואל השאלה:
malia
את מבינה.... זאת הבעיה שלי....
את נשמעת כל כך מפוחדת מהחיים האמיתיים, מהעולם האמיתי.

"בחיים צריך ללמוד להסתדר עם מה שמגיע"
בחיים, אבל אף פעם, בכל מהלך החיים של אף אחד בעולם האמיתי, בשום נקודה בזמן, אין משהו כמו מפקד אכזרי. תשאלי כל זקן. אין.
רק בצבא. למה? מה טוב בזה?

"צבא זה חלק משמעותי בחיים שמוציא אותך מאזור הנוחות שלך ומאתגר אותך ומבגר אותך."
מאתגר אותי? מה מאתגר בזה? מה מבגר בזה? מוציא מאזור הנוחות - כן.
אבל מבגר? איך? כי זה "מעביר אותי חוויה בעל כרחי"? כי מה?
מאתגר? למה? כי אני עושה משהו שאני לא אוהב וזה קשה לעשות דברים שלא אוהבים? כי יש אתגרים הרבה יותר תועלתניים, כמו אלה שכן אוהבים.

כל מה שכתבת פה רק מבהיל יותר, את בעצם אומרת שוב ללמוד לאכול חרא, איכשהו הגעת למסקנה שזה מבגר/מחשל ומאתגר. אבל אני באמת מבין מזה כמה שהצבא מתכנת אנשים מחדש והופך אותם למפוחדים, מסכנים, שחושבים ב"ראש קטן" ואני לא רוצה להיות כזה.

קשה לי לקרוא בכל ההודעות שלך אפילו דבר אחד שבו ניתן להיות עצמאי בצבא.....

או שאני לא מנסחת נכון או שאתה פשוט לא רוצה להבין.
"אין משהו כמו מפקד אכזרי, אין" נשמה שלי, אתה חושב שלכל מקום עבודה שתגיע, הבוס שלך יהיה בוס טוב? שיתחשב בך? שיהיה אנושי ולא ממורמר? שלא יוציא עליך את התסכול שלו? שלא יחפש לטרטר אותך?
אין דבר כזה חיים שהולכים חלק כמו מגלשה ארוכה ונעימה. החיים מלאים באנשים שיעשו לך חיים קשים.
להגיד "מה מבגר ומאתגר בלאכול חרא" זה פשוט לחיות בתוך בועה שהכל תמיד צריך להיות בסדר ולכל מקום שתבחר ללכת אתה תמצא אנשים טובים שלא מחפשים לעשות דווקא.
בוקר טוב, זה ממש לא ככה.
והצבא בהחלט מלמד אותך את זה. הצבא מלמד אותך להתמודד ומכריח אותך ללמוד להסתדר עם אנשים שאתה לא מתחבר אליהם. עם אנשים שמחפשים להרע לך ועם אנשים שרק רוצים לעשות לך דווקא.
אתה חושב שזה ככה רק בצבא? לא זה ממש לא.
אם לא תתגייס אתה תלמד את כל מה שאמרתי לך במוקדם או במאוחר. הצבא פשוט ממש מהווה שלב מקדים לזה ומכין אותך לזה. נותן לך כלים להתמודד עם זה.
זה לא נשמע לך שאתה יכול להיות עצמאי? העובדה שאתה לומד איך להסתדר עם מפקד שמחפש אותך, או עם חייל מציק, או עם חייל בעייתי, זה הופך אותך לעצמאי.
זה מלמד אותך לקחת בחירות והחלטות שמשפיעות לא רק עליך אלא גם על הסובבים אותך. כי זה לא אנשים שאתה יכול לעזוב ברגע שנמאס לך מהם.
זה אנשים שאתה הולך לשרת איתם מעל לשנתיים. זה אנשים שהיחסים ביניכם ילוו אותך עד שתשחרר.
אם תגיע לתפקיד שידרוש ממך לתת עבודה - אתה לומד להיות עצמאי בזה שאתה לפעמים תקריב את שעות השינה שלך כדי להספיק עבודה. אתה תקריב את היציאה שלך הביתה כדי להספיק את העבודה. אתה לומד לקחת אחריות על עצמך ועל המעשים שלך כי אתה בורג במערכת, אתה לא עובד פשוט שיעזוב אחרי כמה חודשים. לכל דבר שתעשה יהיו השלכות וזה בהחלט מלמד אותך דבר או שניים על עצמאות ואחריות ושיקול דעת וקבלת החלטות.
בעיניי הצבא עושה אותך בן אדם. הצבא חושף אותך לחיים האמיתיים. אם כבר, יש אנשים יותר רעילים בחוץ מאשר בצבא ממה שיצא לי לראות.
אין לך איך להתחמק מזה, גם אם תעשה צבא וגם אם לא. אתה כן בסופו של דבר תיחשף לדבר הזה שנקרא "חיים" ותצא מהאשליה שבנו לך, או שבנית לעצמך, שהחיים שלך יהיו מלאים באנשים מדהימים.
אני לא אומרת שזה לא קיים, זה פשוט לא משהו שמגיע מיד ושמגישים לך, זה לא משהו שהוא מציאותי לחלוטין כי עם כל הטוב שאתה תוכל להשיג תמיד יהיה גם רע.
כן אתה בהחלט תוכל למצוא את הסביבה שלך אבל אין סביבה שהיא מושלמת.

שואל השאלה:
עוד לא ראיתי את התגובה שלך אבל אני מבקש מהחצוף שעשה מינוס לתשובה שלא להציק (:

שואל השאלה:
אבל אני מצאתי את הסביבה שלי. אני תמיד מוצא את הסביבה שלי.
היא מעולה. כן, רוב מוחלט של האנשים מסביבי מדהימים.

כמו שכתבתי, אני כנראה אפילו מבוגר ממך, אינני תלמיד תיכון שיונק ממורים נחמדים. אני פוגש אינספור אנשים ביומיום, מביא כסף טוב, יודע בדיוק איך נראים החיים האמיתיים.
וזה נשמע שכל מה שאת יודעת על החיים האמיתיים היא כי באמת הכרת סביבה אזרחית פחות ידידותית. לא אמרתי שהן לא קיימות, אבל.... טוב שיהיה זאת לא הנקודה.


"העובדה שאתה לומד איך להסתדר עם מפקד שמחפש אותך, או עם חייל מציק, או עם חייל בעייתי, זה הופך אותך לעצמאי."
מה? באמת? כאילו לא היה לי בחיים אנשים/מורים שחפשו אותי והציקו לי ולא יכולתי להפטר מהם. ההבדל הוא? שלהם יש כוח חסר תקדים. זה לא הופך אף אחד לעצמאי כי זה מלמד אותך להתעסק עם הדברים הלא נכונים: במקום לדעת מה צריך ומה לא בשביל *לחיות*, אתה רק צריך להעסיק את עצמך בשאלה "איך אני *שורד* עם האיש הזה?"

בכל מקום אני משפיע גם על הסובבים וכבר למדתי את זה. ההבדל הוא? הסובבים פרנואידים, מרובעים ועוינים. למה? בגלל נהלים טיפשיים. אנשים הם לא עצמם בצבא, הם מה שהמערכת דורשת מהם להיות. זה ההבדל. את לא לומדת להסתדר עם אנשים, את לומדת להלחם במערכת שכבר לא רלוונטית.

בכל מקרה, אני חושב שזה די ברור שהצבא הוא האשליה. מה שמפחיד באשליה הזאת הוא שהיא גורמת לך לחשוב על דברים אחרים שהם האשליה, שמה שהכרת לא נכון.

שואל השאלה:
אוף אין זהו הצבא הוא הרוצח הכי אכזרי שקיים.

כל מה שאמרת יסתכם ויובן עבורך כשתבין שהצבא זה היררכיה. כל מה שאתה מתאר שמציק לך- זה היררכיה. אתה מתאר היררכיה וזה מה שזה.
צבא זה חלק מחיי הישראלי הרגיל. זה משהו שכולם עוברים, זה משהו שכל אזרח תורם (לא מתייחסת למשתמטים או אנשים שקיבלו פטור).
זה משהו שצריך לעשות. גם אם זה נשמע אכזרי, גם אם זה קשה.

שואל השאלה:
כן רק שאני מחפש דרך *לחיות* בהיררכיה הזו, במערכת הזו.
כי אני לצערי גם נכנס להיררכיה הזאת, אך יותר משאני "צריך" (/חייב) את זה כמו כל ישראלי, אני צריך (/חייב) לשמור על ראש בריא, שאפתן וחסר פשרות.

כמו שאמרתי בהתחלה. אתה תלמד תוך כדי.

שואל השאלה:
את מכירה מישהו אחד, אחד, בצבא שהוא עצמאי, מגדיל ראש, שאפתן, שמח, עוזר,אכפתי?

כמה וכמה.

ברצינות, זה לא כזה נדיר.
מכירה המון כאלה. רובם קצינים אבל אחד בכלל לא קצין. וכן עושים לו כאב ראש וכן לפעמים יש קטעים מסתכלים. אבל הוא נותן כל כך הרבה מעצמו ותמיד מחפש לתת עוד. הוא קיבל מצטיין חטיבה.
אחת אחרת , חברה טובה שלי, גם כזאת. והיא קיבלה על זה מצטיינת זרוע יבשה.