זה מה שאני מרגיש, בבקשה אל תתקפו

תקשיבי, אני בוחר שלכתוב לך את זה פה כי באמת שאני לא אצליח לומר לך את זה פנים אל פנים כי לכתוב את זה קשה לי..
תקשיבי , מאז הרגע שנפרדת ממני, זה לא באמת היה בקטנה כמו שאמרתי לך, ותאמת, זה היה מהרגעים הקשים בחיים שלי, אהבתי אותך יותר מכל אחד ואחת אחרים, ואני עדיין אוהב, רק אני לא בטוח שזה הדדי, לפעמים אני חושב לעצמי הלוואי והיית מבינה כמה אני אוהב אותך ונראה שכיף לך בלעדיי.. נראה שכיף לך לסנן הודעות שלי.. נראה שאת מבלה עם חברים ויש לך חיים, בזמן שאני לא מעלה סטורי רק בשביל שכשאני אפתח את הארכיון של הסטורי יראו את כל הבילויים שלנו יחד, אני מסתכל על הודעות שלנו, מפעם , ולא מבין איפה טעיתי, איך איבדתי אותך, מה קרה לי ומה קרה לך, או שזה פשוט בלי סיבה.. ואז אני מוצא את עצמי שבור בתוך מיטה