לכל האנשים האובדניים כאן

שואל השאלה:
אני לא מצחיקה, אני דוברת אמת

את צודקת

יש גם אנשים שנלחמים כל יום לא להתאבד
לא הצלחת, דיכאון זה לא משהו שכמה משפטי השראה יחלימו

שואל השאלה:
גם לי היה דיכאון, וגם לי היו מחשבות אובדניות והיה לי כל מה שרק תרצי ^^
זה משהו שהוא בראש, אנשים עם דיכאון פשוט לא יכולים לראות את זה בעצמם, הם לא רואים כמה החיים יפים כי הם רואים אותם במשקפיים שחורות, והם צריכים שמישהו יגיד להם את זה וגם כוח רצון להפנים את זה.

כן ברור שזה בראש, כי כל המחשבות בראש והפרעות נפשיות זה בראש
זה למה כל כך קשה לצאת מזה

שואל השאלה:
להפך, את מכניסה לעצמך לראש שקשה לך לצאת מזה וזאת הסיבה שאת לא יוצאת מזה. אני לקחתי את עצמי בידיים בזמן שהיה לי דיכאון, עשיתי דברים שאני אוהבת, לקחתי תרופות, הבנתי איך הראש שלי עובד ויצאתי מזה. את צריכה להבין את זה גם

אני לא "מכניסה לעצמי לראש", זאת פשוט המציאות
הדיכאון שלי כרוני, אני בטיפול שנים, הייתי 4 שנים על כדורים
זה לא פשוט, זה לא קל, לא פשוט "יוצאים מזה", זה תהליך שיכול לקחת שנים אם בכלל קורה
אין לי מה להבין, אני מבינה הכל יותר מדי טוב

דבר ראשון, את מדהימה שאכפת לך.
דבר שני, עם כמה שזה עצוב, בתור אחת שחוותה דיכאון והיו לה מחשבות אובדניות(כבר אין לי למזלי), אנשים דיכאוניים לא מושפעים מאמירה אופטימית כזאת או אחרת. מה שמעניין אותם זה הם עצמם. הם נלחמים כל יום במלחמה האישית שלהם, ותאמיני לי שרובם מנסים. רק מנסים לצאת מזה, אבל זה קשה, זה לא קרב קל.
אני בטוחה שיש המון בעלי דיכאון שקוראים את זה ומעריכים אותך ואת הניסיון, ואולי גרמת לצל של חיוך לעלות על הפנים שלהם, אבל אני לא חושבת שזה ישנה את הדעה שלהם. שהעולם מקום שחור.

שואל השאלה:
לא אמרתי שזה פשוט וגם לא אמרתי שזה קל, אבל את יכולה לצאת מזה, את צריכה זמן רצון ותקווה

אני אף פעם לא הייתי אובדנית ולא נראה לי שאיי פעם אהיה אבל אני ממש לא מסכימה איתך, זה כמו להגיד לילד לאכול את כל האוכל שלו כי יש ילד באפריקה שהיה מת לאול את מה שיש לו, אי אפשר להגיד את זה, כי כשרע לך או שאתה לא רוצה משהו לא צריך לחשוב "וואי בטח יש מישהו שהיה מת להיות במקומי", לא זה פשוט לא עובד ככה, אם אני לא אוהבת קישו אני לא חושבת וואי יש מישהו שהיה מת לקישו הזה אז אני חייבת לאכול אותו, בדיוק על אותו רעיון, אם מישהו אובדני ורע לו בחיים אולי כדאי לנסות להראות לו את הצד היפה של החיים אבל שיחשוב שמישהו שמת היה רוצה לחיות במקומו זה לא מה שיגרום לו להתחרט על הדיכאון שלו, גם לא משהו שאפשר להתחרט עליו... בקיצור אני לא חושבת שההשוואה שלך נכונה כל כך :)

שואל השאלה:
זה פשוט מעציב אותי שאנשים מתים מול העיניים שלי בלי רצון שלהם, בזמן שאנשים בוחרים לסיים את החיים שלהם מתוך התאבדות

אני מצטערת שאת צריכה לחוות מוות של קרובים, מי כמוני יודעת כמה שזה כואב, אבל יש אנשים שכלכך כואב להם.. שהם מרגישים צורך לסיים עם זה.
היום אני יכולה להגיד בלי למצמץ שהתאבדות זה פתרון קבוע לבעיה זמנית, אבל פעם חשבתי שזה טוב. שזה יציל אותי מעצמי. היום אני יודעת שזה לא.

שואל השאלה:
אבל גם אני הייתי ככה פעם וזאת מחשבה שהיא מוטעה לגמרי
סליחה אבל אפילו גם אגואיסטית, לעזוב פשוט הכל, להשאיר אנשים בצד וחברים
אנשים שמתאבדים פשוט לא מבינים כמה החיים הם יקרים. לא משנה כמה רע לך וכואב לך עכשיו וגם במשך תקופה רבה, אתה יכול לצאת מזה ולחזור למה שהיה פעם.

אבל אנשים בתקופה רעה ובדיכאון לא רואים את זה. זה קשה. את צריכה להבין.

שואל השאלה:
אני יודעת, היה לי דיכאון גם וגם אני רציתי להתאבד. בדיוק בגלל זה אני מנסה להראות לאנשים האלה שזה רצון שהוא שגוי

זה רצון שגוי אבל גם לדעת שזה רצון שגוי לא מונע או מפחית את זה בשום צורה
זה חלק מהפרעה נפשית, זה לא אגואיסטי זה סבל טהור בכל שנייה

אז בטח את יודעת שזה לא עוזר להם..
אם מישהו היה אומר לי דבר כזה בתקופה של הדיכאון, לא הייתי שמה עליו.

שואל השאלה:
הפרעה נפשית שאם כוח רצון וזמן אפשר לצאת ממנה, ואסור לך לאבד תקווה בקשר לזה, זה סבל נכון, אבל זה לא לכל החיים

אני חדש לכל הזה, וכן !!
התחברתי..

אני הייתי ככה אבל מתוך ייאוש ובלי צד טוב לראות כי בכל מקום היה לי רע בבית ספר בשכונה ושחזרתי אז גם בבית אז לא האמנתי שזה ישתנה אבל נתנתי לעצמי את הגבול הזה של בין לרצות למות לבין למות באמת ומי שמתאבד רק נותן לסבל בחיים שלו לנצח לכל האובדניים שייקראו את זה תדעו שלא משנה כמה סבל בן אדם עובר זה ייגמר בסוף זה חייב להיגמר

מסכימה איתך אבל אנשים עם מחשבות אובדניות זה אנשים בבעיה שצריכים עזרה הם לא תמיד מודעים לעובדה הזו או שהם פשוט לא רוצים עזרה ככה או ככה לדעתך החיים יפים יש אנשים עם חיים מאוד מחרידים שלא רואים סיבה להמשיך לחיות ולוקחים את החיים שלהם