אנשים אובדניים או לשעבר, מה עצר אתכם מלעשות את זה?

פחדנות.

מישהו שממש חשוב לי שדיבר איתי

רק הפחד של מה יקרה אם זה לא יצליח
או אנשים מסויימים שזה יפגע בהם

הפחיד אותי, ולא רציתי לעשות את זה למשפחה ולחברים.
וגם פחדתי שזה לא יצליח, ואז המצב יהיה יותר נורא ממה שהיה לפני.

עמדתי לעשות את זה ואז החברה הכי טובה שלי (לשעבר) התקשרה וביקשה שאני אבוא אליה ואעזור לה בשיעורי בית, זה נשמע טיפשי אבל זה באמת מה שהציל אותי, היא לא יודעת על זה עד היום

היום אני כבר לא אובדנית ואני בטיפול פסיכיאטרי, לא פחדתי מהכאב הפיזי יותר מהנפשי למען האמת, פחדתי כי באו אליי שוטרים הביתה ואם היה קורה לי משהו היו עוצרים את ההורים שלי. זו הסיבה היחידה ואני שמחה שהגעתי עד היום

ההורים

רציתי לכתוב מחברות שמסבירות למה הגעתי למצב הזה, והספקתי לכתוב רק את החלק הראשון, פשוט לא היה לי כוח אבל ידעתי שייקח כמה זמן שזה ייקח, אני אסיים לכתוב את זה
ואז הפסקתי להיות אובדנית אז כבר לא רציתי לכתוב יותר את זה

פסיכיאטר ופסיכולוג
תכלס לא היה אכפת לי לאבד הכל יותר מידי
אבל הם איזנו אותי

החלום והתקווה שיום אחד יהיה בסדר ויום אחד אני יהיה מאושרת

כי אין בזה תועלת אני אחריי המוות אסבול נורא
בעולם הבא וגם ההורים שלי יבכו אליי

משפחה וחברים,דת ושאני לא אצליח ואצטרך להתמודד עם כולם אחרי הניסיון התאבדות