אני רוצה להעלם

תמצאי את הדברים שעושים לך טוב

אוף אני מכירה את התחושה הזאת :(
אם את רוצה את מוזמנת לשלוח הודעה :)

למה שלא תתחילי גם לשתף דברים לחברים טובים שלך?
אני בטוחה שהם יראו אכפתיות
אל תנסי להיות מישהי כשאת לא רוצה להיות כזו, את גם אדם עם רגשות.
תשתפי גם חברים קרובים שלך.. אולי בגלל שאת פשוט לא אומרת מה שמציק לך זה מה שגורם לך להתרסק מבפנים?
אף אדם לא יכול יותר מידי זמן להעמיד פנים שהוא מאושר כל כך.. באיזשהו שלב אדם תמיד יהיה לו הרגשה שהוא מת מבפנים וזה ממש בסדר לגמרי, זה אנושי.
אם תרצי לפרוק אני כאן.

אנונימית
אני כל כך מצטערת שככה את מרגישה

את צריכה לא לוותר קחי נשימה ותעשי את כל מה שעושה לך טוב אפילו אם זה הדבר הכי קטן שיש תחפשי את מי שכן מכיל אותך ואוהב אותך בלי גבולות
ותזכרי אני תמיד כאן לעזור לך

היי אני מבינה שבטח מאוד קשה אבל אל תוותרי. אני יודעת שהלחץ ענקי ובטח הכל כואב ונראה לא הגיוני, אבל קחי נשימה עמוקה ותמשיכי לאחזו בכל מה מה שנותן לך תקווה וכוחות. כל דבר שנותן לך את המקום השלוו והמקבל, המכיל והמבין, שמקשיב, מחבק, עוזר, ומקבל כל פריקה. זה כאן בשבילך. תמשיכי לאחזו בכל חלום ושאיפה שיש לך, כל תחביב ועיסוק שהוא חלק ממך ומהעולם שלך - שיאבדו משמעות בלעדייך, בכל מי שכל כך אכפת לו ממך ואוהב אותך. אותם אלו שנמצאים כאן בשבילך, בשביל להיות כתף לבכות ולהשען עליה, יד לאחוז בה ומישהו לחבק. אין בושה או רע בספר להם מה עובר עלייך ומה את מרגישה, להיפך, זה יכול כל כך להקל עלייך. בין אם דרך תחביב יצירתי שלעולם לא יפגע בך, או למישהו קרוב שאת סומכת עליו ואוהבת כל כך - לפרוק את הרגשות שלך יכול לסייע לך מאוד.
וזה בסדר גם לקחת הפסקה לרגע וצעד אחורה, לבחון מחדש את הכל ולנשום יותר בנחת. לאגור כוחות מחודשים ולראות איך מה אפשר לעשות כדי באמת לעזור לעצמך ולהמשיך ולהילחם. כי את אדם חזק ומדהים, אני בטוחה בזה, ואת חשובה לרבים. את יקרה ושווה המון, שווה הכל. כל מילה טובה ומבט רך, חיבוק חם וחיוך אוהב, כל יום שעובר וכל חלקיק שנייה, כל נשימה.
ויקירה, המון באמת ישמחו לעזור לך בכל דבר שרק תרצי. אף אחד לא רוצה שתסבלי או תכאבי, אבל אף אחד גם לא רוצה לאבד אותך.
אני מאמינה ובטוחה שתצליחי להתמודד עם כל השיט הזה שקורה, כמו הלוחמת הנפלאה שאת.
תזכרי שאפשר לשנות הכל. אין בושה בלבקש עזרה מאחרים, זה דווקא יכול להאיר לך את הדרך ולתת לך המון כלים להתמודדות עם כל בעיה. אחרים יכולים לתת לך המון עצות ופתרונות, אין סיבה שתתמודדי עם הכל לבד
וגם לפגוש אנשים חדשים יכול לסייע רבות. אני יודעת שזה לא הכי פשוט, אבל זה נותן המון. ואני יודעת שיש המון אנשים מקסימים שי שחו להכיר אותך ולהיות לצידך לאורך כל הדרך.
את לא לבד יקירה, יש המון שדואגים לך ואוהבים אותך עמוקות.
ואם אי פעם תרצי, את תמיד מוזמנת לדבר איתי, על כל דבר. אני כאן. (:

שלום לך אנונימית יקרה,
אני קורא את ההודעה שלך והיא עושה לי מאוד עצוב בלב.
נראה שאת מאוד טובה ב"לשחק" את התפקיד של הבחורה הטובה, זו שטוב לה תמיד, שהכל הולך לה בקלות. ובעצם, את מרגישה אחרת לגמרי, ממש הפוך עצובה, שבורה, ממוטטת. כאילו שאת מסתובבת "אנונימית" גם בין אלה שאמורים להכיר אותך והם לא רואים שום דבר , וגם זה כנראה משאיר אותך פצועה, כואבת, בודדה עוד יותר. כשרע לך גם בבית, גם בלימודים, גם בין חברים, אז אני שואל את עצמי איפה ומתי את מרגישה שלווה, רגועה, נינוחה? האם יש לך עם מי לדבר על הקשיים האלה? חברה או מישהו מבוגר? אולי אין לך בכלל שלווה ואין עם מי לדבר, ועל כן תחושת החוסר אונים, שנגמר הכוח, הרצון להיעלם לגמרי. לא טוב לסחוב את זה לבד.
ומצד השני, ההודעה הזו, שהיא כל כך עוצמתית. היא מעידה על אומץ וכוח פנימי גדול הדרוש כדי לכתוב על כך, כדי לתאר את מצבך. אולי זה קול פנימי שצועק "די", אני לא מוכנה להמשיך ככה, אני רוצה שינוי, אני צריכה לשתף מישהו, אני צריכה עזרה...
אלמונית יקרה, אני מתנדב בסה"ר סיוע והקשבה ברשת. יש לנו אתר שפעיל כל ערב בין תשע לחצות (למעט ימי שישי וחג). אפשר להתחבר ולהתכתב בצ'אט עם אחד המתנדבים שלנו. אנחנו שם בשבילך, להיות איתך, להקשיב ואולי להצליח לסייע. אני מזמין אותך להתחבר כשאת מרגישה צורך לשתף מישהו, לא להיות לבד כשאת עצובה וכואבת.
שלך, מתנדב בסה"ר