היי, אשמח לחוות דעת אמיתית! קטע שכתבתי. (חרדה)

הפרצוף שלך נפול
כבר ככ הרבה ימים
שוב את נאכלת,
נאכלת מבפנים
ואין אף אחד ושום דבר שעוזר
תמיד תמצאי רק את כל מה שחסר.
את רק רוצה למות, למות מהר.

את הולכת בשדה,
חושבת מה קרה,
מתעסקת רק בזה,
וחושבת כמה רע.

המחשבה שלך עקומה,
וזה רק בגללך
אולי פעם חשבת,
למה את מסתירה את עצמך?

ואת יודעת שזה מגיע לך,
כי זה בא לך מבפנים,
וזה ככ צובט אותך,
כבר ככ הרבה שנים.

וככ הרבה קולות,
שואלים מה לא בסדר,
את שולחת עשרות אותות,
אבל הרגש נשאר בסתר.

הכאבים לא יפסיקו,
וזאת רק אשמתך,

זאת את,
זאת את שפוגעת בעצמך.

ואפילו שבפנים את עומדת להתפוצץ,
את הולכת וטובעת,
נעלמת בעצמך.

אולי יום אחד תמצאי את התשובה,
הכאב יפסיק לדקור לך,
תמצאי קצת אהבה..

והדמויות שמסביבך אומרות לך להפסיק,
שטויות הכל בסדר.
העולם כלל לא מעיק.

ומפלצות מפחידות מכל צדדיך,
גדולות ואיומות,
מפלצות שבנית במו ידייך.

הדמויות נועצות שינים בדימיונך,
לפעמים הן נחמדות..
החברות היחידות שהשארת לעצמך.