מה דעתכם על הטקסט הזה?

לא חוננתי במזג ווכחני. אין לי הטמפרמנט המתאים להתנצחויות ארוכות ומתישות, המסתיימות רק כשאחד מן הצדדים ולאו דווקא הצד שידו על התחתונה נזכר שיש לו עיסוקים דוחקים יותר. כשאני מוצא לנכון להעמיד מישהו על טעותו, אני מסתפק בחילופי דברים קצרים, ומשתדל לא תמיד בהצלחה להימנע מהטחת עלבונות. הניסיון לימד אותי גם שעליך לברור בזהירות את בני הפלוגתא שלך. ברור, למשל שאין שום טעם להתווכח עם פנאטים, המחופרים עמוק כל כך בתוך בונקר פוליטי או אידיאולוגי עד שהחשיפה לעובדות מסוימות או לפרשנויות אחרות נתפסת אצלם כמתקפה שיש להדוף בכל מחיר. אנשים מהסוג הזה הקריבו מזמן, ובקלות יתרה, את האינטגריטי המוסרי והאינטלקטואלי שלהם למולֵך המחנאי; הם אינם בני-שיח.

אפשר להבין אפוא את ההתלבטות הקשה שפוקדת אותי כל אימת שאני נתקל בטיעון ליברטריאני שגוי. הליברטריאנים אינם ציבור הומוגני, כשם שהליברטריאניזם אינה השקפת עולם מונוליטית. חלקם אנשים חריפי-חשבה ורחבי אופקים, שאינם נרתעים מבחינה עצמית ביקורתית; תענוג להתפלמס עמם. אבל ליברטריאנים רבים, רבים מדיי, אינם מתנהגים כמו בריות רציונליות אלא כחברים בכת דתית אקסטטית, ויכולתם להתמודד עם טיעוני-נגד מוגבלת מאד, בלשון המעטה. הגרועים שבהם הם בריוני מקלדת נקלים, שהסיסמאות הליברליות רק משמשות להם כתירוץ; את המוטיבציה שלהם אין למצוא באהבת החירות, אלא בשנאת שמאלנים, ערבים ונשים.