נהגתי בילדותיות, ככה לפחות נראה לי, כי עברתי הכל לבד ונפגעתי

בעבודה היה מישהו שרודה בי, אנשים קנאים, כל מידי אנשים שמעירים לי כל הזמן וזה גרם לי להפוך מבן אדם מאושר, לבן אדם מתלונן וממורמר על החיים.
לא דיברתי על אף אחד, פשוט התלוננתי על ההתנהגות שלהם כבר כי יותר מידי אנשים על אחד זה סבל שאתה לבד. לא הייתי כזו מאז אחרי הצבא, אבל נחלשתי בשנה האחרונה.
אני מצטערת לכל האנשים שפגעתי בהם, עקב מצבי הנפשי אני הרבה יותר בטוחה בעצמי מזה, אבל קצת אחרי הפטירה של אבא שלי התחלתי לאבד את זה. אני יודעת שסביר להניח שיהיו שלא יסלחו וישפטו לרעה, אבל ביקשתי סליחה, ושמתי הכל מאחורי. אין לי מה להתעסק בעבר.
אני חוגגת יום הולדת 24 עוד מעט, אשמח לאיזה מילה להמשך המסע שלי פה בעולם, לעצה אמיתית מהלב שלכם.