בזמן האחרון אני לא יודעת מה יש לי, אני נכנסת כל יום לשירותים ובוכה. אני בת עשרים.למה אני מתנהגת בכזו ילדותיות?

בטח אין לך אנשים שאת מרגישה שאפשר לפרוק אצלהם או לדבר איתם
את לא ילדותית ואת לא בכיינית פשוט את רוצה להוציא את כול מה שיש לך על הלב..

לכולם מותר לבכות...

שואל השאלה:
אבל כל פעם שאני בשירותים אני מתחילה לבכות
ויש לי דברים לעשות ואני מרגישה שאני לא מסוגלת יותר.

זה נובע מלחץ בטח.. את לא יודעת איך להתמודד אז את פשוט מוציאה הכול בבכי.. זה בסדר אם את תרצי אני כאן ותוכלי לפרוק או לדבר בכללי

שואל השאלה:
אני מאוד לחוצה כי אני צריכה לקבל החלטה גדולה וקשה לי להחליט.

את רוצה לשתף ? או בכללי לפרוק משהו..?

שואל השאלה:
זה קשור אם אני אשאר עוד שלושה חודשים בצבא, כי צריכים אותי פה. או שאני אשתחרר ואהיה חופשייה מהצבא וכל הפקודות. מה עדיף לי? כולם אמרו בינתיים שאני אשאר כי אני מכירה את העבודה וזה כסף טוב.
מצד שני,
נמאס לי להנעל בשירותים ולבכות.

תשמעי אם את מרגישה שאת לא מסוגלת כבר ואת מתמוטטת נפשית. תשתחררי... הבריאות שלך מעל הכול

קודם כל את לא מתנהגת בילדותיות, את מתנהגת באנושיות. בכי זה כמו אקונומיקה רק של הנפש , זו הדרך של הגוף לנקות את מה שיושב בלב..
אני ממש מבינה אותך... כי גם אני כבר שנים עצובה אבל אני אפילו לא מצליחה לבכות . ואני ממש מתפללת שאני יבכה כי בלי בכי הכל יותר כואב..... וכשלא מצליחים לבכות זה מראה על כאב נפשי גדול מידי... תתני לעצמך את זה בכי זה דבר טוב (אבל לא כל הזמן לבכות)
ותנסי לדבר עם מישהו.. ועם את מרגישה שאף אחד לא נמצא ... או יקשיב ויבין.. תדברי עם סהר או ערן(ממליצה על סהר יותר מערן ערן פחות טובים) והם יעזרו לך מניסיון... או תכתבי במחברת... קשה להיות לבד ולסבול לבד.. לפעמים צריך איזו מילה טובה כדי לאגור כוחות או איזה חיבוק.... אני מאמינה בך ושולחת לך חיבוק גדול❤ מאחלת לך יום קצת יותר שמח...

תמצאי משהו שאת נהנית לעשות, שיעסיק אותך במשך היום ויתן לך סיפוק. זה גם יתן לך מוטיבציה לעשות דברים.

שואל השאלה:
יש הרבה דברים,
אבל אני לא יכולה לעשות אותם.
יש את הסיפור שאני כותבת ובקושי יכולה להקדיש לו זמן.