אני מרגיש מדוכא

להתעקש. אתה צריך לראות פסיכולוג או פסיכיאטר. תראה להם אפילו את השאלה הזאת שלך שיבינו מה אתה מרגיש

שואל השאלה:
הבעיה היא שאני מתמודד עם זה לבד, בגלל שאני לא מראה את זה מבחוץ הם חושבים שאני בסדר.
ואם אני אראה להם את זה הם סתם ילחצו

אבל מה זה סתם ילחצו. הם צריכים להילחץ

שואל השאלה:
לא יודע ממש קשה לי...
אני ממש כותב את זה עם דמעות בעיניים שלי.
כבר אין לי כוח לעשות כלום
אפילו לבית ספר אין לי שפעם נורא אהבתי...
אני נמצא כל היום בחדר שלי במחשב לא עושה כלום וזה משפיע על זה.

קודם כל תגיד להורים שלך. אני כבר אגיד לך את מה שהפסיכולוג יאמר. לצאת מהבית, לעזוב את המחשב, למצוא חברים או תחביבים וליצור לעצמך שגרה. לרוב שגרה ודברים לעשות יעלו לך את החשק לחיות

שואל השאלה:
לאן לצאת? אני רק בן 12.5.
לא השקעתי בשום תחביב אחר,
אפילו חבר אחד אין לי בבית ספר החדש הזה.

שואל השאלה:
הלוואי שיכולתי
אני בתת משקל ולא בכושר

שואל השאלה:
אני נהיה מלא
מחצי ממה שאכלתי פעם.

שואל השאלה:
אני לא כזה בתת משקל,
אבל עדיין תת משקל.
41 1.60

בבקשה לדבר עם ההורים שלך. תשלח לי הודעה בפרטי בבקשה

שואל השאלה:
יצרתי לעצמי פרופיל של בן 18
רק כדי לעזור וכדאי שלא יצחקו עליי ,
כי הרי מי יקשיב לילד בן 12.
אני לא יודע אם שווה לזרוק את זה

שואל השאלה:
טוב אני לא יודע כבר מה לעשות.

היי, אתה לא מבין כמה שאנחנו דומים, אני ממש אשמח אם תפנה אלי בפרטי, ככה אני אוכל לספר לך במה שאנחנו דומים ולספר לך איך אני יצאתי מהמצב הזה. אני מחכה לשמוע ממך (:

תקשיב שנים שאני לא באתר הזה אבל השאלה הזאת גרמה לי להזדהות כל-כך חזקה (לא יודע מה גרם לי להגיע לאתר הזה שוב... אני חושב שזה היה חיפוש על אם אני יכול עדיין להתגייס לקרבי אחרי שאני רושם במנילה שאני "נרתע מדם"... עדין לא קיבלתי תשובה... רק רומז למי שיודע...(; ). בכ"מ, אני חוויתי סיפור די דומה לשלך, בערך בגיל שלך. הייתי ילד מאוד חברותי ואהוד, אבל נכנסתי לתקופה לא טובה (בלשון המעטה...), של משבר (שכמובן מי שיודע, משבר גדול בדר"כ מלווה בעוד המון משברים קטנים לכאורה, סביבו...).
מילד שמח מאוד, הסתגרתי, כל ה"חברים" הכי טובים שהיו לי- עזבו אותי לאנחות.
*דווקא מהם*, הייתי מצפה שבתקופה הכי קשה שלי, היו תומכים בי, ועזורים לי בדיוק כמו שאני תמכתי ועזרתי, והייתי עושה למענם. אבל תנחש מה? הם לא... תשאל אותי למה? האמת אין שהתשובה אולי תשמע לך לא יפה, לא נעימה חאוזן (או לקריאה...), אבל ככל שעובר הזמן אני יותר ויותר מבין את זה. חברים זו אשליה יפה. לצערנו, אנחנו חיים בעולם שהשולט בו זו החצוניות, הפוזות, הרושם, וה"רזומה", נקרא לזה... וזה בדיוק מה שאנשים מחפשים אצלך. ברגע שתפסיק "לספק את הסחורה", אנשים יורידו את הקלאץ' ופשוט לאט לאט פתאום ייעלמו.
שוב לצערי, זו האמת. לכן אני מדבר איתך מנסיון אישי, אל תבזבז את הזמן שלך עם אנשים/"חברים" שכאלו. הם לא שווים אותך. אתה איכותי וטוב הרבה יותר מהם. לא משנה, כמה הם "טובים" וכמה הם "מוצלחים" לכאורה.
אתה צריך לקחת לך חבר'ה רציניים, שמדברים איתך בגובה העיניים, כאלה שאתה יכול לסמוך עליהם, שגם בתקופות הכי קשות (בפרט עכשיו...), יילכו איתך, ולרוץ איתם קדימה.
זה דבר ראשון. די בטוח שיש כמה כאלה בשכבה שלך.
דבר שני. תזכור ש*כולם* כולל **כולם**, חוו תקופות קשות ודיכאונות, בפרט בעידן כמו שלנו, ומה שיגיד לך שלא הוא שקרן. אתה צריך לשמוח שדווקא עכשיו אתה מקבל את התקופה הזאת ולא בשיא החיים שלך (ואני יודע שאתה יושב עכשיו וחושב, "עכשיו זה שיא החיים שלי" אבל זה לא. זה עוד אשליה של המודרניזציה...), ולקחת את התקופה הזאת בידיים ולדעת גם ל"הצמיח" ממנה גם דברים טובים. כי מכל תקופה, ואת זה תזכור טוב טוב, *מכל תקופה*, אפילו הקשה בחיינו, יש דברים טובים גם.
דבר שלישי. אף פעם אל תאבד תקווה. אתה רק בן 12, ישלך חיים שלמים לפניך. מכיר את השיר של חנן בן ארי, "לא לבד"? השיר הזה מדבר בדיוק עלינו (עליי לפחות ספציפית, כל מילה בשיר פשוט אני בתקופות הקשות...). זה בדיוק מה שאנחנו. אנחנו לא לבד. אנחנו חזקים. אנחנו נלחמים למרות הכל. אתה זוכר איך נגמר השיר? "אתה מיוחד". זה בדיוק מה שאנחנו. אנחנו מיוחדים. אנחנו מציפים אור גם בתקופות הכי קשות שלנו. זו המיוחדות שלנו. ואת זה אף אחד, אף פעם, לא ייקח מאיתנו. לא משנה מה. אפילו אם זה לא מתאים לאדם מסויים, שבגלל זה ניתק איתנו קשר. זה מי שאנחנו. מי שלא מתאים לו, אני שם עליו אתה יודע מה...
דבר רביעי. בעניין טיפול. אני לדוגמא הייתי מתנגד רציני לכל סוג של טיפול, כי לא הרגשתי שפסיכולוג או כל גורם אחר יכול לעשות בשבילי משהו שאף אדם אחר לא יכול. בתכל'ס רובם ככלל, חיים בעולם הלא הכי נורמלי, כמו שיש לנו היום ו"משתפים איתו פעולה", אז מה אני צריך אותם? שוב אני מדבר ככלל, ויכול להיות שיש אנשי מקצוע, (לפחות גם ממה שאני יודע...) שהם לא כאלה והם כן הכי מקצועיים שיש. אני לפחות גם ניסיתי, לי זה פחות התאים.
יכול להיות שזה היה נכון, יכול להיות שלא.
בדיעבד, אם אתה מרגיש שזה מה שיכול לעשות לך טוב, לך על זה. בכ"מ אני חושב שטיפול *פסיכיאטרי*, לא מתאים לך בכלל.
שוב תעשה מה שאתה רואה וחושב לנכון, לא מה שאני, או אף אדם אחר אומרים לך (לפעמים גם לא הקרובים אליך...). כי בסופו של דבר כולנו בני אדם וכולנו לפעמים טועים.
דבר חמישי. אם אתה רוצה לדבר איתי, אני תמיד פה בשבילך. אני יודע שאני שולח מאנונימי, אבל אם תרצה ש"אחשוף" את עצמי, אעשה זאת בלי בעיה.
דבר שישי. ותענה לי בכנות בבקשה. אתה דתי, נכון?
בכ"מ, שתצליח בכל אשר תפנה ותעשה בחייך, ו"תצא מאפלה - לאור גדול...", אין לי ספק שזה יקרה.
שמחתי לעזור.
לילה טוב/בוקר טוב, והמשך יום טוב!!

שואל השאלה:
אני לא דתי

אני באמת מזדהה איתך גם בחלק של הדיכאון וגם בחלק של ההורים קודם כל מגיע לך כל הכבוד ששיתפתי לי לדוגמא מאוד קשה להיות פתוחה על כאלה דברים עם ההורים אם בפעם הראשונה לא עוזר לך תדבר איתם שוב תשפוך בפניהם את הלב ואני בטוחה שבסוף הם יבינו אותך ויעזרו לך בנוגע לדיכאון אני יודעת כמה זה קשה באמת להמשיך להחזיק את עצמך למרות הכל אבל תשאר חזק אבל תפול ואם אתה רוצה אתה מוזמן לדבר איתי בפרטי אפילו סתם לפרוק
לפרוק ממש עוזר אתה יכול סתם פעם ביום לפרוק לעצמך על נייר או בטלפון זה יעזור ממש ואולי גם אם תמצא תחביב זה יכול לעזור

וחשוב שאם נותנים לך עזרה מקצועית תיקח אותה ותנצל אותה רק רם אתה רוצה שלא יכריחו אותך אם היה לך פסיכולוג לא טוב תזכור שלא כולם כאלה ויש כאלה שיכולים להיות מדהימים ועוזרים מאוד לי אישית הכי נוח להיפתח בפני אנשים זרים עד כמה שזה נשמע מוזר שווה לך לנסות

תספר למישהו קרוב על הבעיה שלך ... דיבור זאת התרופה הכי טובה...
ותן לזה גם זמן..אולי המצב ישתפר?

שואל השאלה:
בטטה מחוברת
ניסיתי לספר להורים שלי, לא כל כך הקשיבו לי...

זה מקום חדש ואתה בגיל קטן ברור מאליו שיהיה לך קשה בלי חברים ובית ספר מוכר תיקח את זה למקום שאתה מתרגש שאתה באירופה מקום חדש מקומות חדשים לראות לצלם להכיר תתרגש מזה להכיר תרבות חדשה ומקומות חדשים מישראל כניראה להורים שלך אין יכולת לעבור לישראל בחזרה כרגע אז תמיד תיקח את זה למקום טוב שלהכיר מקומות חדשים ויפים וטובים להכיר ולראות אני בטוחה שכשלהורים שלך יהיה פיתרון שיהיה לך יותר טוב הם יעשו את זה