הצקות של אח גדול - ילדי בן ה-9 כל הזמן מתנכל בבן ה-5 (מקנאה) הוא לוקח לו דברים, מתגרה בו עם פרסים שהוא מקבל, גורם לו לבכות כל הזמן. מה לעשות? איך אפשר לחנכו בלי לפגוע בו? כיוון שהוא עושה זאת מקנאה ולא מרצון להציק.

להתחיל קצת יותר להתייחס עליו גם לקנות לו גם פרסים..

המשך יום טוב

אני מבינה שלא כל כך מובן מה שכתבתי

הוא בה אליו עם הפרסים שלו, ומגרה אותו (את הקטן) בפרסים אלו.

הוא מקבל בדיוק כמו הגדול.

לקחת אותם לפעילויות משותפות. לחיזוק הקשר.
לא להתערב להתעלם תקופת מה ויש סיכוי שלא יהיה לו קהל הוא לא ירגיש צורך.
ואם זה אובססיבי להודיע לו שאם תיראי אותו שוב בפעילות שכזו לא יקבל בעצם מה פתאום ילדייך מקבלים פרסים.
למה לא תשומת לב ופעילות ומשחקים מה פתאום פרסים! מה זה תחרות. זה לא שיטה בריאה.
עדיף חיבוק ונשיקה ופירגון למעשים טובים ולגעור למעשים שלא בהתאם.
ולשלוח לחדר עד שיובטח שלא עוד.
בכלל תיכנסי לאינטרנט לתוכניות של נני יש שם המחשות ותלמדי לשנות את המצב.

שואל השאלה:
למה נראה לך שאני נותנת לו פרסים?
זה למשל מהמורה על תשובה טובה
מסבא וסבתא
וכן, פעם, פעמיים בחודש הם מקבלים איזה משחק או ספר שהם בוחרים.
גם את כמו כל אחד אחר, וכמו ילדים, חייה על תשופרים.
מה נראה לך?
כשאת עובדת ומקבלת משכורת. מה זו המשכורת? זה תשופר על עבודה.
אז בשבלי ילדים הפרס הוא התשופר על היותם ילדים טובים, שעוזרים, ומכינים שיעורים..
זה לא משהו תצריך 'להעלים/ מהם ולא לתת להם כלל, אלא לפי התנהגות.

כנראה את עוד לא אמא, ולא מגדלת ילדים.

שלום אמא יקרה!
אני מבינה בהחלט את הרצון שלך לתת לילדך את התשופר שמגיע לו על התנהגות טובה, ואין בכך כל רע. רק צריך לתת מתי, מה, ואיך.

כשאת מספרת שהילד מתגרה בקטן עם פרסים שהוא מקבל, תעשי לו הפסקה לזמן מה עם המתנות. תאמרי לו שהחלטתם שעד שהוא לא משנה יחס לקטן- הפרסים ישראו בארון/ בחנות (איך שזה הולך.) וברגע שתחליטו יחד שהוא הבין איך צריך להתנהג, והיחס השתנה ומגיע לו, תחזרו לכך.
אך כמובן הייתי ממליצה שגם במתנה שאת קונה להם פעם בחודש- אל תקני דבר מה יקר, כיוון שאז הילדים מתרגלים לקבל מתנות גדולות ושוות, וכשהם יקבלו משהו קטן- הם לא ידעו להעריך. קל וחומר כשלא יקבלו מתנה.

אל תחכי לרגע שבו הוא יצטרך לדרוש את היחס, את תשומת הלב, אלא תקדימי רפואה למכה- תני לו יחס חם ואוהב, חיבוק, ליטוף, מחמאה. בלי קשר למה עשה, תמיד אפשר לומר: 'אתה יודע כמה אמא אוהבת אותך?! !', אתה המלאך שלי', 'כמה אני מאושרת שיש לי בן כמוך'.. משפטים מהסוג הזה יתנו לו הבנה כמה הוא מוערך בעייניך (גם אביו צריך לנהוג אותו הדבר בכל המקרים), וכבר פחתו הסיבות לנסות למשוך תשומת לב. הרי הוא מקבל אותה..

תוכלו להכין יחד טבלה-
כל יום שהוא התנהג בכבוד לאחיו ולהוריו, תדביקו מדבקה במשבצת.
לאחר מספר שיוחלט מראש- הוא יקבל דבר מה (זה לא חייב להיות דבר מוחשי. הייתי ממליצה על יום כיף עם אמא ו/אבא, לבד. כנ"ל גם לקטן. יום/ערב שיהיה מוקדש רק לו!)
כמובן את אותה טבלה לעשות גם לקטן- לפי מה שהוא צריך. (כלומר לא לצבור נקודות על יחס טוב- זה רק לגדול. בשבילו תמצאו דבר מה אחר עליו אתם רוצים לעבוד. כמו שינה בזמן, סידור החדר, וכדו'..).

בנוסף.
במקרה בו הילד חזר עם פרס מהמורה, מתגרה בקטן, מנסה לגרום לו לבכות..-
גשי אליו, טלי ממנו את החפץ, אימרי לו 'תוכל לקבלו בחזרה כשתבקש סליחה מהקטן (שמו.) ותחזור בך'. ולכי, בלי להוסיף דבר או להביט לעברו. שיהיה חד משמעי. (בלי לצעוק!)
תני לו כמה דקות לבד, להבין מה הוא עשה, למה זה גרם (נטילת הפרס)- הוא כבר יעשה משוואה בראשו של מה עדיף, יבקש סליחה ויקבל את הפרס בחזרה. עם משפט כמו: 'להבא אתה כבר יודע איך צריך להתנהג' או 'אני שמחה שהבנת וחזרתה בך' - בלי לומר לו מה 'לא' עושים, אלא מה כן צריך לעשות. (למשל, במקום לומר 'לא מתנהגים ככה', לומר 'להתנהג יפה ובכבוד'.)
במקרה בו ינסה לעשות 'דוקא' ולא יבקש סליחה- הוא לא יקבל חזרה את הפרס, ובלי רחמים, החזרות ותנאים. זו היתה בחירה חופשית שלו- והוא בחר כך. אם הוא יקבל את הפרס חזרה, אפילו יום, שבוע אחרי- הוא לא ילמד לקח, כי ידע שבהמשך יקבלו בחזרה, אז למה לו 'להשפיל' את עצמוו ולבקש סליחה?!.
דבר חשוב אני חייבת להוסיף- אם לא ביקש סליחה- לא קיבל חזרה את החפץ. אך זה לא אומר שצריך 'לנקום' בו לאורך כל היום, לכוס עליו במשך היום. הוא ימשיך לקבל כמו אחיו, חום, חיבוק, סרט (מה שלא יהיה) את הפרס הוא הפסיד- וזה מספיק כדי להבין שמה שעשה היה לא לעניין. הוא כבר הבין את המסר. אם הוא ימשיך לקבל גערות או עצבים, הוא רק יצבור כעס כלפייך וכלפי הקטן, ואז הרצון לתשומת לב ונקמה יגדל, ותיווצר מעין 'מלחמה', תחרות של מי ינצח?!. שלך איתו.
בנוסף- תשתדלי כמה שפחות לתת 'צומי' לקטן- ליד הגדול. כמובן לא לגמרי- הרי אז הקטן יהפוך להיות הקנאי. אלא לא להוציא לו יותר מידי את העיניים.

יש עוד הרבה מאוד דרכים לחינוך וגידול הילדים.
הייתי ממליצה לך לקרוא ספרים, או לשמוע הרצאות בנושא "חינוך ילדים" "הורות"..

בהצלחה.

אפשר להבין איך הגעת לכך שזה מקנאה? אולי הוא רוצה לפרגן לו ולא יודע איך?

אך, אם זה מקנאה אפשר להסביר לו שהוא מקבל פרסים מפני שהוא מתאמץ כדי לקבל אותם, הוא לומד / מתאמן או מה שהוא לא עושה.
מה גם שאני מאמינה שלא יכול להיות שרק ילד אחד מקבל פרסים, אם תחשבי על זה מבחינה הגיונית זה גם לא פייר וזה פוגע. כשאתה מקבל פרס אז מין הסתם (לא במכוון) אתה מקבל גם יותר תשומת לב
על ידי זה שתחנכי אותו לא תפגעי בו, אם תחנכי אותו תעזרי לו למנוע בעיות בעתיד.

ובשבילך:

" אי אפשר לעזור לאדם שאינו רוצה לעזור לעצמו "

בהצלחה!

אלוהים! ! !
למה אף אחד לא מבין????????

כשאני נותנת פרס אני נותנת לשניהם ! ! ! אין הפליות! ! ! ! ! ! ! ! !
שניהם מקבלים יחד את הפרס!
גם כשהסבא והסבתא נותנים הם נותנים את אותו הפרס לכל אחד! !

וכשהמורה נותנת- זכותו בהחלט לקבל בלי צורך לתת גם לקטן- הוא עבד על זה, והוא יכול להיות גאה בזה.
וכנ"ל גם הקטן מקבל מהגננת שלו פרס, זכותו להתגאות בו.

וברור שזה מקנאה כיוון שכשילד בא ומתגרה בקטן דווקא כשיש לו משהו כמו למשל פרס (מהמורה) והוא כביכול 'מחזיר' לו על זה שהקטן קיבל אתמול והוא לו, בקיצור- קינא בו, רק שעכשיו הוא מנסה להחזיר.

והילד שלי הוא לא אוטיסט שלא יידע איך לפרגן, ואין כאן כל קשר לפירגון. הוא בא עם חפץ שלוווו ולא של הקטן- ומנסה לגרום לקטן לקנא. אז מה הקשר פה פירגון???

בנוסף- המורים לא מפסיקים לתת דוגמא את בני היקר לילד שקיבל חינוך טוב מהבית, ילד מנומס, שתמיד אוהב לעזור.
רק שפשוט במצב שילד מקנא ומנסה לדרוש יותר מידי תשומת לב- צריך לדעת בחכמה איך לעזור לו בלי חס וחלילה לפגוע בו, שלא ינסה להתנכל לי ולבעלי בעתיד.
אז בבקשה- שאלה זו מופנת למומחים ובעלי ניסיון ולא לגולשים דפוקים שלא מבינים כלום בחינוך.
האמת- אני מרחמת על הילדים שלך. כל דבר תפעכי כאילו הוא מנסה לפרגן, ל. ותאתאתא.. ובסופו שלך דבר הילד שלך לא יקבל חינוך נכון שיעזור לו להתמודד בעתיד עם קשיים
ואף פעם לא תגיעי לנקודה האמיתית שבגללה הילד שלך עושה לך בעיות- כי תמייד תפרשי זאת לפי איזה דפוס התנהגות אחד ששמעת עליו כנראה פעם ואת מנסה להפגין איתו יידע.
ילד, באופי שלו, קינאה.
צריך לדעת בחכמה איך לטפל בזה וללמדו להתגבר, ולא להתעלם ולומר שזו לא קנאה, וזה לא נסיון למשוך תשומת לב, אלא זה 'פירגון'.....

אגב- אם לא הייתי רוצה לעזור- לא הייתי שואלת.
יש לי רעיונות ודרכים משלי לטפל בכך, רציתי לקבל עצות מסביב ולתת את הטוב ביותר בשביל החיים שלי!

אמא יקרה!

אני קוראת פה עד כמה את אובדת עצות, עד כמה את מתוסכלת מגישתם של חלק מגולשי האתר שהגיבו פה, ואני חייבת לציין, בלי שום קשר ובלי מחשבה (למעט מעט, ובינהם תשובתה החכמה של מאיה אברוני היקרה)

כשילד מנסה לגרום לאחיו לבכי, לקנאה
יכולות להיות לכך שתי סיבות:
קינאה
תשומת לב

נסיון לפרגון, להתקרב לאח.. בדרכים אלו, אינו דפוס התנהגות של ילד רגיל, זוהי התנהגות המוכרת אצל ילדי החינוך מיוחד, שמנסים להתחבר, לתקשר, ולא יודעים איך לעשות זאת, אז מכים, מושכים שיער, חושבים שכך הם יוכלךו לקבל יחס מהילד, ואז לשחק איתו או מה שלא ניסו להשיג..
ילד רגיל, יש לו את ההבחנה בין דברים אלו.
הוא יודע יפה מאוד שכשהוא מכה- לשני כואב.
כשהוא שורט- השני בוכה.
כשהוא לוקח דבר מה- השני מושך.
הוא יודע יפה מאוד מה גורם למה.
ואם הוא בא עם פרס (שזה לא משנה אם הוא קיבל מהמורה, מאמא או מסבא/תא) והוא מנסה לגרום לשני לקנא- הוא יודע שזה ימשוך תשומת לב, ילד רגיל לא מנסה לתקשר בדרך זו.
וכלן אמא יקרה, אנו מסיכים מכך שלילד חסר קצת תשומת לב, שתפתור לך את הבעיה.

אני לא באה אלייך בהאשמות, כי מי כמוני, אמא ל-5 ילדים, יודעת כמה קשה לתת את אותה תשומת לב לכולם, גם אם יש לך שני ילדים (אני יודעת שלו מחייב, אולי יש לך גם גדולים?!..)
ולפעמים ילד אחד קצת 'נשכח', ולא תמיד שמים לב לכך, עד שמגיע מצב כזה, שהוא מנסה לגרום לנו להבין זאת.
עם קצת יחס אישי- לצאת עם הילד, לשחק עימו במשחקים, לבד, ויחד עם הקטן. הילד יקבל תשומת לב, ולא יהיה לו כבר על מה לקנא.

אגב, תוכלי לשתף בכך את מורתו של הילד, לספר לה על המצב ולבקש קצת עזרה. כשהיא נתקלת בילד במזדרון- לומר לו מילה טובה. לתת לו יחס. לחלק דפים, להיות תורן. לא משנה- משהו שיגרום לילד להרגיש מיוחד, זה יעזור המון. ומורה תעשה זאת בשמחה- כמובן שלא על חשבון שאר תלמידי הכיתה.

למגיבים שלא מגיבים כראוי-
אני מאוד מבינה את כעסה של האמא על כך, ורואים זאת דרך הכתיבה.
כיוון שאמא שמגדלת כבר ילדים. והנה, כמו שכתבה ואמרו המורים- יצאו לה פרחים, כואב לה לראות שלו מבינים אותה נכון, שלא מפרשים נכון את התנהגות ילדיה, ומה שהיא עושה בנידון.

אז בבקשה, אם אתם לא אנשי מקצוע, אל תנסו לגרום לאם רק לחוש יותר ויותר מתוסכלת. את הדרך- היא כבר הבינה, ואין צורך רק להוסיף ולגוע.

המון בהצלחוה! ורואים איך שטובת ילדייך חשובה לך- וכל הכבוד!

אורית-
יועצת לענייני חינוך ילדים

שואל השאלה:
תודה מאיה ותודה אורית!
אני שמחה לשמוע דעה של אנשי חינוך.

אגב אורית- יש לי עוד ארבע גדולים, בני 13, 17, 20, 24
אחד בצבא, משרת ביחידה קרבית
הגדול באוניסרסיטה לומד משפטים

הילדים גדלו כמו שכתבת- פרחים!

ואתם יודעים מה?
אני רואה את התגובות ונהיה לי קשה. אז אני יכתוב לכם מה הסיבה-
בן ה17 חלה בסרטן לפני שנה, והיחס כולו הופנה אליו. הוא נהיה משותף ברגליו לפני חמישה חודשים ומאז הוא מכיסא גלגלים. וכמו כל אמא שרוצה בטובת הילד- כל הזמן אני בבדיקות, טיפולים, כימו, פיזוטרפיה, ומה לא כדי לעזור לו כמה שיותר להתגבר על המחלה, לנסות להשתקם- בתקווה.
ומכך יצא שבן ה 8 קיבל פחות יחס, וזה גרם לו לכך.
ניסיתי לא להשתמש בזה כסיבה, אך מכיוון שאלו התגובות, ואני קוראת אותם עם דמעות בעיניים, נהיה לי קשה והרגשתי חייבת לכתוב.
חייבת בשביל הילדים המקסימים שלי!

אמא יקרה ראשית יישר כוח אני נמצאת כרגע באתר בכדי למצוא את אותן תשובות לשאלת הקנאה הזו יש לי שתי בנות מדהימות, כמו שציינת אין אחד שלא מרעיף מחמאות על כמה שהן חכמות מנומסות וכו'.. כשהן מגיעות הביתה קרב הסכינים מתחיל הגדולה מקנאה מאוד מאוד בביתי הקטנה והתנהגותה השתנתה מאוד לאחרונה שמחתי לקבל את התשובות ממאיה ואורית אז תודה לכן בנות ואמא יקרה שתראי המון נחת ורק בריאות

שואל השאלה:
אני שמחה מאוד לשמוע שיש עוד אמא כמוני, ושלא חושבת שהבעיה היא בי, ואני אשמה בחינוך לא נכון...
פעלתי ע"פ עצתן של מאיה ואורית, ואכן, כיום כבר יש שיפור גדול בהתנהגותם האחד לשני.
מקווה מאוד שאכן גם לך, יעזרו עצות אלו.
המון הצלחה!