79 תשובות
חדר חשיבה
שאומרים לך 'מה הבעיה? פשוט תאכלי' ולא מבינים שזה הרבה יותר מסובך מזה.
שלא משנה כמה טיפולים ושיחות תעברי את תמיד תסתכלי במראה ותראי משהו אחד שתרצי לשנות ותהפכי להיות אובססיבית אליו.
את זה שהאישפוז לא רק שלא עזר
ההפך החמיר את המצב
אנונימית
לגנוב את הכרטיס של הרופאים ולברוח מהמחלקה
חחח לגמרי לתכנן איך לקחת את הסולם וליצור פעולת הסחה העביר לי חצי מהזמן אחרי זה כבר הבנו שאנחנו יכולים להמשיך לחלום
לחתוך איפה שהתחתונים מסתירים כדי לא להיתפס בבדיקת חתכים
את זה שזה מדרדר הרבה יותר מעוזר
את זה שאין לך שום זכות בחירה שם ובתכלס הכל כפוי עלייך ואפילו טיפול אין שם מספיק

שזה חרא רצח אין לי מה עוד להוסיף
שמחלקה סגורה יותר קשה מטירונות
באמת היתם במחלקה פסיכיאטרית?
לצייר על הקירות, להבריח טלפון וחפצים אסורים, ללבוש את הסוודר של אברבנאל כי זה נוח, חדר בידוד חחח, הפסקות סיגריה 3 פעמים ביום וכו
רצו לאשפז אותי אבל לא הסכמתי
אנונימית
אני לא מטופל ולא הייתי, אבל אני מבין איך הם מרגישים.
המערכת המחורבנת לא יודעת להבין אז היא זורקת אנשים לתוך בור שבו הם פחות ייראו לעין
צודק, מערכת נוראית עברתי 3 אשפוזים מרגיש כאילו התעללו במצב הנפשי שלי. כל שבוע אומרים לך את אותו הדבר: תחכה, זה לוקח זמן, תנסה, מה יש לך להפסיד? והנה אני היום אחרי שנתיים (האשפוזים ביחד שנה וחודשיים כולל) והצלחתי להתרפות רק בכוחות עצמי ושינוי מחשבתי, ולעומת זאת נדפקתי כי אני סובל כבר חצי שנה מתופעות לוואי של תרופות שאף רופא לא מוכן לקחת אחריות על עצמו להחליף או להפסיק אותם, עצוב
-זמן לארוחות
-5 דקות הארכה
-בלי מוצרי חלב שהם פחות מ 5% שומן
-מדריכים באוכל
-אסור לחמם אוכל
-אסור לעמוד סתם
-השגחה למי שלא סיים ארוחה בזמן
-mp3 כי אסור פלאפון
-אוכל מסריח של בית חולים
-שקילה בימי ראשון ורביעי
-בדיקת פיפי כל יום ראשון
-אוכל בכיסים, חזיה, תחתונים, גרביים
-לשבת מול המטפל שלך ולשתוק
-לשבת מול הפסיכיאטר ולשקר כל פעם מחדש
-חיפוש חדרים
-בדיקה גופנית
-אסור ללכת לשירותים אחרי אוכל
-אסור מחשבונים
-אסור אציטון, פן, מחליק, מספריים
-המטפל שלך תמיד ישכנע אותך לקחת כדורים
-אשפוז יום
-משקל יעד
-bmi 19.3 ומעלה
-רספרידל, פריזמה
-אסור לצום בכיפור
-אסור להניח ראש על השולחן
-לקנא בערך בכל בת אחרת שמאושפזת איתך במחלקה
-כוס חד פעמית לקורנפלקס
-התמוטטות עצבים
-להישבע שזהו זו הפעם האחרונה שאת מוותרת ואוכל בכוח ואת עפה מהאשפוז הזה. ואז מאיימים עם בית משפט
-ד"ר פניג
-אחים בכל מקום
-לבכות כל לילה לפני שינה וכל בוקר
-לדחוף אוכל כי נשארו 5 דקות לסיום הארוחה
-למות מבפנים
-להבין שכל מה שהאשפוז הזה גרם לך זה לעלות במשקל ואת בעצם רק שונאת את עצמך יותר
-ד"ר אדלר
-כשיש השגחה בשירותים ואת מתה לחרבן..
שאת חושבת איך לזרוק את האוכל לפח או מאחורי משהו בלי שיראו

ללכת לשירותים כי יש לך פיפי אבל כל העיניים עלייך כי חושבים שאת הולכת לנסות להקיא

לשתוק פשוט בגלל שכל דבר שייצא לך מהפה ייחשב בעיני הפסיכיאטרים כאובדני
אני חייב לציין שהאישפוז עזר לי. לא בא להתווכח מי צודק אבל יש חלק וחלק.
הדבר היחיד שנוראי זה שלמקומות האלה אין תקציבים המדינה שלנו פשוט בושה בכל העניין של אוכלוסיות חלשות ואנשים שקשה להם.
האישפוז גורם לך לשנוא את עצמך ולחשוב שאתה חולה נפש
וואו יש לי מלא הייתי מאושפזת שנתיים וחצי.
חדר רגיעה
הרגע הזה שמעירים אותך בשש בבוקר לשקילה וצריך לעשות פיפי בכוס
לשים בטריות בחזייה כדי לרמות בשקילה.
לפחד לשתות מים כדי שלא תצאי מהולה.
לבקש אישור על כל דבר במטבח
לאכול ספל דחוס של פחמימה וכמעט להתפוצץ
שניצל דג.
קבוצה דינאמית
השגחה 24
רמות (א ב ג ד)
זה שצריך להוריד כל בוקר מצעים
הורדת נקודות על זה שאתה נושם
כשלא נותנים לך אפטר ובאלך למות.
פתאום הדיאטנית אומרת שגלידה זה בריא.
לספור בשירותים.
זונדה
אנשור
תורנויות מטבח
יש עוד מלא אבל אני יעצור
עם הכל אפשר גם לראות את זה מהזווית של עשו לכם טובה
אנונימי
נזכרתי
רמות א, ב, ג, ד ואשפוז יום
במטבח אוכלים רק עם כפית
פינג פונג
לעשות דאחקות על ילדים שבאמת חולי נפש
אגף א' ואגף ב'
4 דלתות ענקיות מברזל עד היציאה מהמחלקה
סייעות
דאחקות עם כוח עזר ואחים/אחיות
לקלל את הפסיכיאטר שלך
כל פעם מחדש לשמוע אותם הדברים מהמטפלת
שיגעון כי אין מה לעשות
לחכות שעות עד הביקור מההורים
אסור רשתות חברתיות במחשב
ערוץ אקשן כל היום בטלוויזיה
קשירות, זריקות וחדר בידוד
וואו..
פעם היו לי הפרעות אכילה ולא הגעתי למצב של אשפוז אבל..
פעם הייתי מאושפזת לכולה ארבעה ימים בגלל חשד למשהו(אני לא יודעת מה) וחשבתי שזה סיוט, וככשיו אני מבינה את הסבל...
אם מישהו רוצה לפרוק, לשתף, סתם לדבר, אני פה❤
ללכת לחלקה של האובדניים לאנשים שאין להם מה להפסיד ולאמץ אותם קקמיקאזות בשביל לברוח מהבית משוגעים ^-^
הייתי ועברתי שם התעללויות קשות ביותר
לישון בשתן של מישהו אחר
שנכנסים לך גברים ערומים למקלחת
להיאנס על ידי פסיכיאטר
אתם עוד עברתם דברים קלים שם
אישפוז בכפייה זה הדבר הכי נורא שיכולים לעשות לבן אדם, זה פשוט לא אנושי
אנונימית
לאכול יותר מ400 קלוריות וללכת להקיא
אנונימית
כדורים
זריקות בתחת
זונדה
קשירות למיטה
אנונימית
כשמביאים לך אוכל ואומרים לך קחי תאכלי.
כאילו? דפאק?
אנונימית
הייתי מאושפז בכפייה
הדבר הכי טוב שקרה לי^
הציל אותי
לא הייתי מודע למצב שהייתי בו
נהנתי שם ממש
ולשאלה :
שהחלום שלך זה להעביר את הכרטיס של הצוות בדלתות(יצא לי)
יציאות לקניון עם מדריכים
אסור לעשן
טונות של הורמונים (אני נראה די טוב אז התחרפנו עלי חח)
מדריכים שכופים עליך ללכת לפעילות
שיש את האוטיסטים/בעלי הפיגור השיכלי שאתה לא מבין מה אתה עושה איתם
ועוד מלא
אנונימי
וואו.. כל התגובות כאן זה פשוט נוראי.. אני לא מבינה איך אפשר לעשות דבר שכזה לאנשים..
אם מישהו רוצה לדבר איתי, אני כאן תמיד.
פיקאצ'ו בלי סטיגמות
זה מקום מדהים ומקבל
אנונימי
מה הקשר סטיגמות?
כולם מספרים פה על אותו הסבל שהם *חוו*, סטיגמות הן שגויות ומכלילות, כאן הרוב חוו את אותו הסבל..
בבדיקת משקל לשים משקולות
במקומות שלא רואים
אנונימית
אסור מגע
טלפון ציבורי
גוביינה
לפתח כישורי אכילה עם כף
הפטיו
פינג פונג
רמה א ב ג ד ה
המעון יום של אבידן
מחשבות פליליות או פרינדס בטלוויזיה
לחכות למשמרות של אחים מסוימים
mp
אמת או חובה
הבגדים של אברבאנל
קלונקס
להבריח טלפון ומשהו לחתוך איתו
לעשות שחנשים באמצע הלילה בתחנה
הצד השני
בידוד
פטל
קוסקוס
חיליק
פינת חי
פאזל
נוער א נוער ב
לקשקש על הקירות
צחוקים
העוגת גבינה של ימי שישי
שמעירים לך על הלבוש
ואי כמה שאני אוהבת דברים כאלה, זאת אומרת לדבר על מחלקות וזה.
הייתי אשפוז סגור, ואיפה שהייתי היה אסור טלפון לאף אחד ולא היו אצלי רמות, ולא היה אשפוז יום לנוער.
אז -
האוכל היחיד שהוגדר כאכיל היה קוסקוס
יציאות סופש
חדר מרופד
האיום של הקשירה
בדיקות גופניות
חיפושים בחדרים ובכל מה שאתה מביא למחלקה
להתפלל ליום בו יזמנו כבר לוועדות שחרור
כדורים וכדורים וכדורים
לחכות לרופא התורן, ברצינות, ההמתנה לזה (חצי שעה-שעה) הפכה אותי לסבלנית ממש
התקפי חרדה מהפחד שאולי יאשפזו
הומור שחור בין מטופלים
האחים שכולם שונאים (והיו אצלי כאלה שהם זוועה)
האחים המקסימים
המורים של בית הספר
ללמוד לחיות בלי אינטרנט
להתגעגע לכל מי שהיה מאושפז איתך ולא שמרת איתו על קשר (ולא שמרתי עם אף אחד)

ואני חושבת שמה שמשותף לכל סוג של אשפוז זה דבר אחד - השעמום, כל כך משעמם.
אנונימית
אני באמת לא מבין כאן את רוב הדברים.
מתברר שמחלקה סגורה זה באמת מחלקה סגורה.
אבל מה שאני כן מבין זה שכואב לי לקרוא את התגובות פה ולחשוב כמה הייתי סובל במידה והייתי שם.

מי שלח אתכם בכלל? איך ייתכן שהמערכת נשמעת צולעת כל כך?

ומחשיד מאוד שהיחיד שכתב שזה מקום טוב אנונימי, בעוד השאר מזדהים וגורמים לנו להזדהות.
אנונימי
אני האנונימית האחרונה (שהגיבה מעל האנונימי שכתב עכשיו)
לי למשל האישפוז רק החמיר. איתי במחלקה ראיתי הכל - כאלה שעזר להם, כאלה שהחמיר להם, כאלה שלא השפיע.
וזה כי המערכת תמיד תאשים את החולה, שאנחנו מבינים לא נכון, שזה לטובתנו, שיש לנו פגיעה בשיקול הדעת וההבנה, שבאותו רגע זה היה הדבר הנכון, שדבר כזה חריג ויטופל בחומרה (בולשיט) ועוד כל מיני טענות.

והמקרים פה זה עוד כלום, אני מכירה אנשים שהיו מאושפזים גם איתי - וגם ממחלקות אחרות בארץ, שמה שהם עברו היה פשוט גיהנום.
וגם פה - אני בטוחה שכל אחד עבר משהו לא טוב, או לפחות הרוב, אבל אי אפשר לתאר את החוויות האלו במילים.
אנונימית
התנאים לפחות טובים מבחינת איכות?
אנונימי
תלוי בבית חולים עצמו, יש כאלה שכן ויש כאלה שלא. אני הייתי במחלקה ישנה והיה שם נוראי, ואחרי זה עברנו למבנה חדש - ופשוט וואו, היה נהדר שם מבחינת מבנה החדרים והכל.
אבל מה זאת אומרת תנאים? חוקים?
אנונימית
לא, התכוונתי למה שענית עליו... (את החוקים אני חושב שדי הבנתי מהתשובות)
ההורים שלך הם אלה ששלחו אותך? את לא כועסת עליהם?
אנונימי
לא, הרווחה שלחה אותי ולהורים מעולם לא היה אכפת מהמצב הנפשי, וזה לא חסר לי, כי אני רגילה לחוסר אכפתיות - ככה שדאגה מהם לא באמת חסרה לי
אנונימית
איך הרווחה הגיעו אלייך?
אנונימי
ובחיי את כל כך חזקה. בת כמה את?
אנונימי
אני מעדיפה לא לפרט על זה יותר מידי, וממש תודה, גרמת לי לחייך
ואני בת 18 עכשיו
אנונימית
בסדר גמור.
אני ממש התרשמתי ממך, ומעריך מאוד את זה שאת חזקה וחיה אחרי דבר כזה...
אנונימי
באמת שזה כלום, יש מקרים יותר זוועה
למשל אנשים שכל החיים יהיו בבתי חולים כאלה, היה איתי נער עם אוטיזם וסכיזופרניה קשים, וכל החיים שלו הוא בבתי חולים פסיכיאטרים והוא לא הולך להחלים
אנונימית
תמיד יש מקרים גרועים יותר.
אבל את עברת את זה וחושלת, זה שיש אנשים אחרים שסובלים יותר ממך לא מבטל ממה שאת עברת
אנונימי
ברור, אבל זה תמיד מרגיש שמה שאני עברתי - למרות שהאשפוז היה ארוך ולא קל, לפחות אני זוכה לחזור הביתה, ויש כאלה שכל החיים תקועים במסגרת הזאת
אנונימית
אני אמור לראות בזה צניעות או חשש מהעלאת בטחון עצמי וקבלת הערכה/מחמאות?
ההשוואה הזאת לאחרים היא דבר שהחלטתי מתישהו שלא לעשות יותר, ומאותו רגע נהייתי הרבה יותר מאושר ובטוח
אנונימי
לא, למעשה זה חלק ממני
והקטע של השוואה לאחרים - גם אני מנסה להתגבר עלזה
אנונימית
בהצלחה לנו (:
לילה טוב
אנונימי
אמא שלי הייתה באשפוז שבוע (ללא צורך בשיט אבל לא מקשיבים לי) וזה היה השבוע הכי גרוע בחיים שלי. רק בכיתי ורציתי למות שהיא צריכה לסבול במקום כזה..
עד היום אני לא אסלח לעצמי שהיא הייתה שם
אנונימית
לא התאשפזתי אבל הייתי אנורקסית
אממ
כשאנשים מתחילים עם ה"אני לא מבין איך אפשר לא לרצות לאכול, אוכל זה הנאות החיים"
כאילו אנשים לא מפנימים שזה יוצא עקיצה ושזה לא בשליטה..
זיפרקסיה? רספרידל? מחלקה סגורה? מוזיקה ישראלית? סיגריות? שעמום תחת?
וואי שיחות גובינא באמת
אצלנו היה אסור לשיר את השיר "כמו איזה שני משוגעים" של עומר אדם, דפוק לגמרי
~Tinkerbell
חח אני בוכה, אולי היו שם משוגעים ובגלל זה חששו^^
יש לי שאלה
לא חייבים לענות אם לא נוח לכם אבל כתבתם פה
לאכול מהר כי נשארו רק חמש דקות
מה הכוונה?
לפני כמה חודשים כמעט אשפזו אותי עם הפרעות אכילה (הייתי בכיוון של להיות צריכה אשפוז אבל כבר "החלמתי" מזה לבד) ושהייתי בתקופה הזאת רק חיכיתי שייגמר הזמן של אוכל ורק לאכול כמה שפחות וכמה קצת יותר שאפשר
אז מה הכוונה בלאכול מהר כי נכמר זמן האוכל? כי כשאני הייתי בתקופה הזאת ניסיתי כמה שפחות ביותר זמן ואם היתה הקצבת זמן אוכל לפעמים כי נגיד מיהרתי ניסיתי לאכול כמה שפחות ולא ניסיתי לסיים את כל האוכל.. זה משהו חריג או שלא הבנתי את הכוונה?
אנונימית
כי היו מכריחים לאכול הכל מהצלחת אז צריך למהר בחמש דקות האחרונות
אנונימית
יש זמן לכל ארוחה.. יש מלא אוכל שצריך לסיים בזמן מסויים ותמיד יש 5 דקות אחרונות ואוכלים מהר ובכוח
אולי היו שם משוגעים? בטוח היו שם
אני מדברת על מחלקה פסיכיאטרית חחח

ולאוכל יש זמנים ויש אחות ופסיכיאטר שיושבים להשגיח, מסתכלים על כולם
אסור לעמוד, אסור להסתובב, אסור לעשות בעיות. הם מתחילים לנקות עשר דקות לפני הזמן, רומזים לכולם כבר לסיים אז בכל הדקות האחרונות האנשים מתחילים לאכול מהר
הרוב אובדניים וחוץ מהאוטיסטים והבעלי פיגור שיכלי שמשתדלים שיהיה כמה שפחות אז ה"המשוגעים" כגון מדברים לעצמם וכו מגיעים למצב טוב יותר אחרי זמן מה
אנונימי
אין דבר כזה משוגעים, משוגע מתאר מצב תמידי של אל חזור.
אצל רוב האנשים במחלקה סגורה זה פשוט התקף פסיכוטי, או מצב נפשי לא טוב כמו בלבול או דיכאון, שאפשר להתרפאות ממנו.
למרות שלא כל הרופאים המטפלים יגידו לך את זה כי התרופות שאת קונה זה המשכורת שלהם.
אז חלק מהאנשים רק מחמיר מצבם
חברים חברים,
אני חושבת שכולם שכחו פה משהו
מילה אחת-
אינטייק
^גם ביקור רופא
הרגע הזה שכולם מסתכלים עלייך ובוחנים אותך כאילו את חולת נפש ואת מרגישה בחקירה של השב"כ
אני בת
אשפזו אותי כי הייתי עצובה שהאקס שלי עזב אותי ובכיתי שאני רוצה למות כביטוי אז הוציאו לי צו והכניסו אותי למחלקה ג סגורה נעולה בגהה בלי תרופות מצילות חיים שלא נתנו לי שם בלי תחתון נקי בלי כסף בלי כלום
מתי היית בגהה ? יש מצב הייתי איתך
אנונימי
מי פה היה בגהה קצת לפני יותר משנה ?
אנונימי
גהה זה בית חולים נוראי, מצטער בשבילך על מה שהיית צריכה לעבור.
לא זה לא, זה מקום מחבק ואוהב
מאוד נהנתי שם
ואני באמת הייתי מאושפז שם אני לא ספאמר
אני לא אוהב שמוציאים למקום שם רע
אנונימי
לגהה? אחי אנסו אותי שם בתורות
לא פלא שאתה כןתב מאנונימי כי המקום הזה הוכח בכתבות ותלונות במשטרה כבית חולים הפסיכיאטרי הכי גרוע בארץ עם הכי הרבה מקרים של התעללות קשה והזנחה פושעת של מטופלים
אני שמחה בשבילך שלא נאנסת שם, ושלא עברת פגיעה פיזית ונפשית קשה כמו הרוב
רק כי רשמת שאתה לא ספאמר זה ברור שאתה כן אבל בכל זאת עניתי כאן מהלב
הייתי במרץ 2018 ובשנת 2010
כתבתי לך.בפרטי
אשמח לדון על זה
אנונימי
שוב, שמחה מאןד בשבילך שלא התעללו בך שם, באמת.
רוב האנשים שאושפזו שם עברו גיהינום אבל אני שמחה שלפחות בן אדם אחד שם לא קיבל מכות/נאנס/נקשר באכזריות ואני לא אמשיך לתאר דברים שעושים שם
תעני בפרטי.. אמנם קשרו אותי אבל היה לזה סיבה מוצדקת.. תכתבי שאת מעדיפה לדבר פה אם את מדיפה לדבר פה
פשוט יש לי הרבה מה לאמר
אנונימי
גהה מקום נורא
מזעזע באמת במקום טיפול רק ענישה
אולי למבוגרים
לא לנוער
אנונימי
אנונימי הייתי גם בנוער. גם שם התעללו בי במחלקות ו וד
זה שעכשיו כשאתה היית שם היה לך בסדר לא אומר שלא מתעללים שם באף אחד
הייתי בנוער
יש אחים שנהנים להתעלל במטופלים וחבל
בסגורה ? ב ד'?
אנונימי