אממ יהיה נחמד אם תכנסו?

אז.. אני.. הייתי ילדה מאושרת.
עד גיל 12. בכיתה ו'. הייתי מאושרת.
כן.. היו רגעים שנשברתי. כן. למרות שהייתי רק בת 12. דברים פשוט פירקו אותי. אבל תמיד ידעתי לחייך. תמיד ידעתי לתת לכאב לזרום ולחזור לחייך.
מאז כיתה ז? החיים שלי השתנו.
הגעתי לחטיבת הביניים.. הייתי.. מוזרה. הכרתי את כולם. אמרתי לעצמי "זהו. דף חדש." "עכשיו הכל יהיה יותר טוב ושום דבר לא יוריד לי את החייך"
כנראה ניחשתם נכון. הכל הוריד לי את החיוך.
אני פשוט מרגישה רע. אין לי מצב רוח. כולם פשוט דוחים. ואגואיסטים.
עברתי כלכך הרבה דברים. שהדבר היחידי שמשמח אותי זה לדבר פה. אנשי סטיפס אלה האנשים הכי מדהימים וחמודים שפגשתי. אם היה אפשר לחיות פה? הייתי עושה את זה.
אני.. אני פשוט. איבדתי את הסיבה לשמוח.
תודה על הפריקה. דעתכם?