שאלה רק לדתיות

שואל השאלה:
אופס יצאו שלוש

שואל השאלה:
אז נגיד גם בבית בחופש לא תתפללו?

שואל השאלה:
ואף מורה לא מכירה על החצאית?

רוב הדתיים הלאומיים זה שאריות שעושים את מה שעושים רק בגלל ההורים וההכרה, לא מתוך אמונה פנימית

א. רוב הבנות הולכות עם חצאיות בברך בדיוק או מעל ורק מיעוט הולך כמו שההלכה מחייבת.
ב. אני הייתי מתפללת. כי תמיד אני רוצה להתפלל פשוט יוצא שאני עייפה מדי או נגיד בחופשים שאני פשוט ישנה עד הצהריים אז עד שאני בכיתה ויש לי את האפשרות להתפלל אז אני אנצל אותה. נגיד שיש חצי שיתפללו וחצי שלא.
ג. כמעט כולן מברכות. יש אולי מקסימום 5 בכיתה שלא.

שואל השאלה:
אוואטר חיים שלי!!!





תודה רבה על התשובות של שתיכן!
יש לי שאלה, סתם, אתן לא חייבות לענות , אני לא באה להעיר ואני האחרונה פה שתהיה לה את הזכות,
אבל-
למה בעצם?
כאילו לא אתן ספציפית, אבל אני מכירה בנות שכן מאמינות בה', בתורה ובהלכה, אבל לא ממש שומרות עליה...
נגיד- מישהי מאמינה שחובה לשמור על התורה (כולל מצוות מדרבנן) ומאמינה שזה הדבר הנכון, ויש על זה שכר ועונש.
מה מונע ממנה בעצם לעשות את כל ההלכה (צום גדליה נגיד, אני מכירה הרבה בנות שמאמינות שצריך לשמור על איסורים מדרבנן אבל לא צמות)?


ממש לא בקטע של ביקורת, אבל מעניין אותי...

א. זה תלוי איפה. בביהס אנחנו מאוד צנועות אבל זה בעיקר בשביל המורות, ובצהריים החצאיות שלנו קצרות דוגרי.
ב. רוב הסיכויים שאני נגיד אדבר, אבל רוב הכיתה באמת מתפללת.
ג. לא יצא לי לראות הרבה בנות שמברכות על האוכל.

החברות שלי הן חרדיות ואנחנו הולכות עם חצאיות מאחורי הברך כדעת ההלכה.
אני אמשיך להתפלל יש כאלה שכן יש כאלה שלא. גם תלוי באיזה קטע הן בתפילה אם מותר לדבר או לא.
גם לי קשה עם הקטע של הברכה לפני האוכל בקול אבל אני מכניסה את זה למודעות וככה לאט לאט אני זוכרת יותר. יש לי חברות שמברכות בכוונה בקול כדי שנזכה להגיד אמן וככה זה גם עוזר לי לברך. אבל הבעיה האמיתית זה לברך אחרי האוכל חחח