4 תשובות
הי. קודם כל מצטערת לשמוע על אובדנך. יודעת שביקשת לא לומר זמן. אבל זה באמת העזרה הכי גדולה. 11 חודשים זה כלום. אני חוויתי אובדן של מישהו נורא קרוב לפני כמה שנים. ורק אחרי הרבה זמן (שנתיים בערך) זה התחיל להתיישב לי בראש. אז פשוט באמת בעיקר הזמן. ואולי לנסות להכניס למודעות את זה שהיא לא פה. ושהיא לא תחזור. אבל כן לעשות משהו שיחבר אותך אליה, נגיד לעשות דברים לזכרה, לקחת דברים מהאופי שלה ואז ככה גם תעכלי את האובדן אבל גם תצליחי לשמור עליה אצלך.
אם תרצי לפרוק קצת או לשתף מוזמנת..
אנונימית
מסכימה שזה קשה מאוד. מאוד מאוד. אובדן זה דבר נוראי. אין מה לומר. והלהכיל שהבן אדם לא פה זה גם נורא. אבל אפשר לשמוח שסבתא השאירה אחריה דברים. ויש זכרונות להיזכר בהם. ואפשר לדבר עם המשפחה שלך שגם חוותה את זה וביחד להבין ולעכל. לאט לאט. זה יהיה קשה. כי אובדן זה דבר קשה. אבל זה יהפוך למשהו אפשרי.
אנונימית
בשמחה. פה אם את צריכה.
אנונימית
הלוואי והייתי יכולה לכתוב לך שתפני אליי אבל אני איתך באותו כאב בערך......אמא שלי נפטרה לפני 4 חודשיים ואני גם עדיין עם הכאב הזה ואני מתסכלת על אמא ובת ברחוב ואני לא מפסיקה לבכות ואמא שלי גם נפטרה מהמחלה הזאת ובגיל מאוד מוקדם ואני גם עדיין מחכה להתעורר מהסיוט הזה ולהבין שזה לא אמיתי ואני גם מחכה לה כל יום שתחזור אבל כנראה שזה ימשיך לנצח וזה כאב שאף פעם לא יעבור ואני גם משתתפת בצערך........