לחתוך את הידיים נותן תחושת רוגע. למה אני לא יכולה להפסיק?

תרחיקי כל סכין ממך

כל חפץ חד

כמה שאת תתחרטי על זה בעתיד, את מסכנת את החיים שלך ומשאירה לעצמך צלקות שיזכירו לך בכל יום את מה שעשית, תעשי לעצמך טובה ותפסיקי לפני שזה מאוחר מדי.

תעשי פרפר עם שם של האדם שאת אוהבת ברגע שאת חותכת הוא מת ואז תפסיקי לחתוך זה משהו שהארבל הזו עשתה

בשביל כל מי שאת אוהבת תאמרי את זה להורים שלך
הם כבר ידעו מה לעשות

היי אנונימית יקרה,

את מספרת שהפציעה העצמית נהפכה להיות משהו ממכר שקשה להפסיק, ונדמה לי, אם אני מבינה אותך נכון, שהסיבה לכך קשורה לכך שזה מאפשר להוציא את הכאב, התסכול, הכעס, ואולי משהו בהתרוקנות הדם מאפשר לנשמה להתרוקן מהרגשות שגורמים לך לחוות משהו שבור, משהו שיוצר קוצר נשימה... ומהמקום הזה, קשה להפסיק משהו שמספק הקלה לתחושות שמציפות ומאיימות לחנוק...

אך לצד זאת, אני חושבת שיש בתוכך קול פנימי שמבין את הסכנות שבהרגל הזה, קול שהביא אותך לשתף כאן. אני בטוחה שזה הצריך ממך לגייס הרבה אומץ וכוחות, לספר בגילוי לב, ברגישות ובדיוק את מה שעובר עלייך... ובהם תוכלי להשתמש בהתמודדות כנגד הרגל שמספק אולי הקלה רגעית, אך השלכותיו עמוקות, ארוכות ומסוכנות...

והקול הפנימי שלך מבין מאוד נכון, שזו לא התמודדות להיות בה לבד, ואולי מסיבה זו בחרת לשתף, לא להחזיק יותר לבד ובסוד את ההתמודדות הזו. אני דואגת לך, ורוצה להזמין אותך למקום בטוח, בו אפשר לפרוק ולדבר על מה שאת מרגישה, ואולי אם יהיו מילים, יהיה פחות דחף, אולי אם יהיה מישהו איתך מול הרגשות, הם פחות יציפו, וביחד גם נוכל לחשוב על דרכים אחרות בהם תוכלי להוציא ולהקל על עצמך, אך באופן שישמור עלייך. אם תרצי, נשמח להיות איתך ועבורך בהתמודדות הזו! שעות הפעילות שלנו הן כל ערב (חוץ משישי וערבי חג) בין תשע לחצות, באתר: https://sahar.org.il.

שלך,
מתנדבת סה"ר