אני מתלבטת לגבי משהו, ואני צריכה את העזרה שלכם להחליט. מה אתם חושבים? כן או לא?

אני בת עשרים וחודש, ואף פעם לא היה לי חבר. כלום. אני מרגישה ממש רע בגלל זה, כי לכולם בגילי שאני מכירה כבר היה חבר.
הייתי מאוהבת פעמים בחיים שלי. פעם הראשונה-התביישתי לומר את זה.
בפעם השנייה הוא אהב מישהי אחרת, אז גם ככה לא היה לי סיכוי.
מאז אני לא מתאהבת באף אחד. זה נשמע מוזר, אבל אין אף בן שאני רוצה להיות איתו. אני גם חושבת שיש לי בעיה לסמוך על בנים, או על אנשים בכללי.

בכל מקרה, העניין הוא כזה.
בגלל שיש פה הרבה מתייפיפים אז יגידו שלהיות בת עשרים בלי חבר זה לא נורא, אבל זה כן. כולם יודעים שזה כן נורא.
יש מישהו שרוצה להיות חבר שלי, אמרתי לו שאני לא רוצה להיות חברה שלו, אבל אולי אני אומר לו כן וזהו? רק בשביל שיהיה לי חבר?