פריקה קטנה. קטע כתיבה שלי. מה דעתכם? מישהו יכול לעזור לי?

תמיד תזכרי שאת אף פעם לא לבד ואני פה בשבילך ..תנסי לפרוק את העצב והכעס ( במכות לשק איגרוף, בצרחות , בישיבה בבית ולראות סרט נקמה טוב)

תדברי עם אנשים אנונימיים. זה תמיד עוזר ומעודד, ונותן לך הסתכלות אחרת מהצד. זה בסדר לבכות באמת, אבל לפעמים זה מייאש וזה נהפך להרגל. אל תתני לזה לקרות, תביני למה. מאיפה זה בא. מהרגשה של בדידות, אהבה, שנאה עצמית.

יש סיבה לזה?

מבינה אותך
אני פה להקשיב לך

תרגישי חופשי לפרוק בפרטי

שואל השאלה:
אני באמת חושבת שלהיות איפה שאני נמצאת עושה לי רע.
כי אני בוכה כל יום שאני פה.

איפה פה
למה את לא אוהבת להיות איפה שאת?

בשביל זה האתר - תשאלי מה שמפריע לך ונעזור לך

שואל השאלה:
בצבא

למה? כי אין לי חופש

אין לך זכות בחירה את גרה במדינה שאנחנו מוקפים וזה חובה
תכניסי לראש שזה לא יעזור לבכות כי את תישארי שם

הצבא זה מסגרת שכולנו מחויבים אליה. זה משהו חובה שנועד לעזור למדינה שכולנו עוברים במשך 2 שנים (או 3 כשזה בנים). גם אחרי הצבא יהיה לך מצבים שתצטרכי להתמודד עם חוסר חופש. ככה זה זה המציאות אין הרבה באמת מה לעשות. גם אם לא היה צבא חובה היית צריכה להתמודד עם חוסר חופש.

שואל השאלה:
אני מבינה את זה אבל קשה לי מאוד פה מבחינה נפשית. באמת קשה לי

אבל שום דבר לא יעזור לך אז תעזרי כוחות כי אען מה לעשות

שואל השאלה:
תקישבו אולי אתם לא מבינים את זה אבל באמת שקשה לי. אני לא מסוגלת שאומרים לי מה לעשות. אני בוכה פה כל יום אז לא נראה שזה באמת פינוק. כל כך הרבה לחץ. אני לא מתמודדת עם זה.

ומה אנחנו יכולים לעשות... זה חובה
רק שנתיים תזכרי

אני מבין שקשה לך. גם לי היה קשה בצבא.
עכשיו אני לא יודע בהכרח מה הסיטואציה שלך בצבא או מה האפשרויות שלך אני רק יודע כשאני הייתי בצבא ניסיתי והשתדלתי להיות לפחות במקום שאני אוכל לעשות את השירות לפי מה שמתאים לי - שזה מה שהצבא גם משתדל לעשות עם המנילה לפני השירות.

העניין שרק שתדעי שגם אם לא היה צבא בלווכי היית צריכה לקבל הוראות מהמורים באוניברסיטה או מהבוס בעבודה ועוד. זה המציאות. לגבי הסיטואציה שלך בצבא אם אני אדע מה הסיטואציה אני אוכל לדעת אם אני אוכל לעזור לך באמת.

שואל השאלה:
נשארו לי עוד פחות משנתיים, אבל אני יכולה לומר שאיזו שנה וחצי העברתי בבכי. זה כאילו שאני מגיעה לבסיס וזה מפעיל אצלי את הברז של הדמעות. אני גם מאוד לחוצה.
אני יודעת מה טוב בשבילי. אבל אין את זה בצבא.

הסיטואציה היא כזו:

המפקדת שלי רוב הזמן בחופש או בח"ול
והחיילת החדשה מוציאה גימלים כל הזמן.
אז כל העבודה נופלת עליי.
תוסיף לזה את ההסיטוריה שלי שאני הייתי רגילה לחופש במשך 12 וחצי שנים. לא הייתה לי שגרה מסודרת או לוז או משהו כזה.
וקיבלת נערה שקשה לה להתרגל לצבא, לחוצה, כל הזמן בוכה ומתה להשתחרר.
בכלל לא רציתי להתגייס מלכחתיחלה... אם כבר אז יומיות אבל אז מה אני כבר אעשה? זה סתם מיותר ואין לי כוח לנסיעות.

שוב בשביל להבין אם אולי יש את זה בצבא בתור אדם שבירר הרבה דברים שקשורים לסיטואציה הזאת אני צריך להכיר את הסיטואציה שלך.

עכשיו לא הבנתי בדיוק אם את אומרת שנשאר לך חצי שנה שאז זה סיטואציה שונה או שנשאר לך שנה וחצי.

אני מבין שאת מרגישה קושי עם המסגרת והכל אבל בקטע הזה שוב - זה רק להגיד שבחיים תמיד יהיה לך מסגרת שתיהי מחויבת אליה כי ככה עובדת החיים במציאות עוד מהגן .
לגבי אם שלך מגיעה מסיבה ספציפית או פשוט קושי עם מסגרת אני צריך לדעת מה הסיטואציה שלך

שלחי הודעה בפרטי