בדיחת שואה ממש הצחיקה אותי

לא רע.

זה לא כל כך נורא, פשוט יש כאלה שהנושא הזה לא מצחיק אותם
תשתדלי לא לצחוק על זה לידם

שואל השאלה:
כולם אומרים שזה רע ואני צריכה להתבייש שאני צוחקת מזה

לדעתי בדיחות שואה זה דבר מזעזע וזה לא אמור להצחיק אף אחד, בלי להעליב אבל לדעתי זה רע שצחקת

ככה זה הומור שחור בכללי, צוחקים עם הרגשה רעה חח אין מה לעשות ככ, זה חלק מהקטע בהומור שחור, שאלה נושאים שממש אבל ממש לא אמורים לצחוק עליהם.

אין איך להסביר את זה אבל כשצוחקים על בדיחת שואה צוחקים נטו על הבדיחה ולא על השואה, הכי חשוב שהשואה לא מצחיקה אותך ושאת מכבדת

אני בתור מתנדבת בהוסטל לניצולי שואה ונכדה לניצול שואה חושבת שבדיחות שואה זה מזעזע ומגעיל ברמות,
אבל אם צחקת ואתה לא שולט בזה ואתה יודע שלא אמורים לצחוק מדבר כזה אז הכל בסדר.
גם לי קורה לפעמים שאני מתחילה לצחוק מדברים שאני לא צריכה לצחוק מהם אבל אני לא מצליחה לשלוט בהם, אם אתה יודע שזה לא בסדר ,
אז אתה בסדר.
לא תמיד אפשר לשלוט על הצחוק. :)

מה הבדיחה?
אם את לא רוצה לכתוב פה, יכולה לשלוח בפרטי?

רע!!!! האנשים האלה סבלו ו6 מיליון אנשים מתו ואת צוחקת?!
לר משנה כמה היא מצחיקה זה דוחה

אין סיבה שתרגישי רע, בדיחות שואה זה נהדר וזה דרך להתמודד עם תכנים קשים ויש אפילו ניצולי שואה שצוחקים על השואה. הייל לבדיחות השואה!

זה לא רע כל עוד את לא מגזימה עם זה (כמוני וכמו חבר שלי אנחנו אבל ממש רעים)

עבר מספיק זמן בשביל שיהיה לגיטימי לצחוק על זה

בדיחות שואה זה אחלה

לדעתי צריך לצחוק מכל דבר במידה
תנסי בדיחות תינוקות או אוטיסטים אלה גם מצחיקים

בדיחות תינוקות זה השיט

קודם כל ספרי לי את הבדיחה, נראה אם היא איכותית, ואז אחליט אם את בן אדם רע ;)
בכל מקרה, זה הומור שחור פשוט (ויש כאלו שאומרים שהומור שחור מראה על אינטליגנציה גבוהה), וזה נורמלי לצחוק על זה כי יש עוד המון אנשים כאלו. זה שאת צוחקת על נושא מסויים לא הופך אותך לבן אדם רע, כל עוד את מודעת לו והכל *באמת* בצחוק. וגם אני צוחקת מהומור שחור חח. לצחוק זה בריא, אל תתני לאף אחד לשפוט אותך.

תראי...
מצד אחד זה די רע כי אנשים מתו וסבלו כדי שהבדיחות האלה יהיו קיימות
מצד שני אין צה לעשות זה הצחיק אותך את לא יכולה לשלוט במה שמצחיק אותך כי יש מצב שזה באמת מצחיק
את יכולה אם את רוצה לשנות את הגירסה למשהו אחר ואז זה לא יהיה רע
טוב מאוד שהבעת חרטה על זה ושרית לדעת אם עשית בסדר את מהממת❤

הומור שחור..
זה לא נושא מצחיק
כי נהרגו אולי 6 מיליון אנשים?

תקשיבי נראלי שאת מנסה פה לצאת מסכנה דבר שאת לא.
אם את חושבת שאת בן אדם רע פשוט אל תמשיכי לצחוק על זה, את לא חייבת לאף אחד דין וחשבון אבל הנושא הזה באמת לא מצחיק .

מה ההבדל בין יהודי לפיצה בתנור


פיצה לא צורחת......

אוי קרה לי פעם

אבל הנה משהו שיגרום לך להרגיש פחות רע:

היה לי פעם ילד בכיתה שהתחיל לספר בדיחות, ואז הוא צחק על השואה קצת. כשטיפה העירו לו הוא אמר שהוא סיפר את הבדיחה לסבא שלו (ניצול שואה) וסבא שלו צחק מזה.

אני חושבת שאת לא בן אדם רע. אני גם לפעמים צוחקת מדברים בטעות, לפעמים אני צוחקת מדברים שלא מצחיקים אותי אבל עדיין קצת (כמו נגיד כשאיזה מישהו עושה שטויות ואני מנסה לגרום לו להפסיק אבל בטעות צוחקת וזה מעודד אותו להמשיך). אל תרגישי רע עם עצמך, אם את מאמינה שבדיחות שואה זה לא לעניין אז את לא בן אדם רע.

גם אבא של הרכז שלי היה צוחק מבדיחות שואה והוא איבד את כל המשפחה שלו שם.

אגב מה הבדיחה? שלחי בפרטי או פה

תשלחי גם לי

מזעזע. לא מבינה איך אפשר לצחוק על זה.
(מדברת לזה שכתב את הבדיחה עם התנור^)

בסדר אבל זה מצחיק אותך מה את אמורה לעשות
זה לא בסדר פשוט אל תצחקי מול אנשים על זה אבל אין מה לעשות, זה מה שגורם לך לצחוק.

אני אישית מתעבת בדיחות שואה. זה כל כך מזעזע לדעתי וזה נושא נורא נורא רגיש וקשה מה שלדעתי אומר שלא צריך לצחוק עליו.
כן לדעתי זה רע שצחקת אבל עבר ונגמר אין לך מה להתעכב על זה ולייחס לזה כל כך חשיבות, אי אפשר להחזיר את הזמן אחורה פשוט להבא תדעי שלא.

אם היה לך משפחה שהייתה נרצחת בשואה, אולי זה לא היה כזה מצחיק אותך. אבל מה לעשות הכל בסדר לא סוף העולם חחח

מה נעשה שמוות זה דבר מצחיק למרות שליפעמים זה לא מתאים, אין לך מה להיתבייש מיזה .ברור שצריך לכבד את זה אבל בלי צחוק איך ניחיה?

לא כזה נורא

לא כזה נורא
פעם איזה ילד מת מגמל
והייתי ממש עצובה והכל אבל פתאום כזה חשבתי על הגמל והתחלתי לצחוק טיפה ויצא נוראית והכל אבל הכל בסדר זו רק בדיחה

אוקי, החשיבה שלי כנראה קצת שונה , אני לא רואה טוב או רע .אני רואה ממה זה יכול להיות שזה נןבע .בפרט אם באת ושאלת , א. לצחוק ממשהו שהאחר סבל ובמיוחד שזה בכמות כל כך גדולה .לא ממש נראה לי קרוב ללהיות מצחיק אי פעם . זה נובע כנראה מחוסר מודעות לכך שלא צוחקים מסבל של אחרים , מה שמעיד על חוסר בגרות /הבנה /רגישות לזולת .כך שאם שאלת , התועלת שלך היא להעלות את המודעות לרגישות לסבלם של אחרים .להבין את האחר ,להתבגר ס לנסות לשים את עצמך לרגע במחשבה בדיוק בסיטואציה של הסובל ולהבין שמצחיק זה לא .
וכעת אמחיש לך את זה באופן אישי כך שזה יאפשר לך להרגיש את זה ממש .
אם לדוגמא את תסבלי מכך שבכיתה ילדים מסוימים תמיד מוצאים לנכון לצחוק עלייך במשהו מסוים, ויבוא מישהו ויספר לי על הקטע הזה של הילדים שצוחקים עליך בדיחה , לדעתך צריך לצחוק מזה ? גם אם זה בדיחה ממש מצחיקה ? עכשיו, הזמן להבין, שבדיחות מסוג כזה זה רדוד ולא מתאים לצחוק מזה ! . אני בעד שאם רוצים הומור שחור .אז מותר לך רק על הצרות שלך .לא על אחרים לכבד את סבלם של אחרים זה מינימום אנשויות . לעניות דעתי .כל אחד סובל מדבר כזה או אחר .האם היית רוצה שבשעה שתספר לחבר צרה כואבת יצחקו לך בפרצוף ? או יבינו וינסו לעזור ? זו נקודה חשובה לחיבור עם אנשים ולהיות אהוב על אנשים באמת .לדאוג לאחר ולהיות אכפתי ממקום נכון .ממקום מבין ומכבד .
מאחלת שתמיד החיוך יהיה על פנייך מהדברים הנכונים ותמצא /י את הדרך להוציא מכל סיטואציה את הטוב ביותר למענך ולמען האחר !
שנה טובה ומבורכת .
אגב, אין לי במשפחה אף אחד שעבר שואה .אבל אני לא חושבת שזה נושא שנפרד מכל יהודי באשר הוא .

^ זה בא מהלב, אני לא חושבת שהבנת.
הומור שחור הוא ממש לא לצחוק על צרות של אחרים בזמן שהן קורות בפנים שלהם.
זה לא שמישהו נדקר ומדמם מולי ואני צוחקת עליו.
הן פשוט בדיחות על נושאים רציניים וקשים שלא מקובל לצחוק עליהם.

אני יודעת מעולה צה זה הומור שחור . כתבתי מה שכתבתי ,בנוגע לכך שיש תופעה של הומור שחור על הבנדאם או הסיטואציה שמולך שזה יכול לפעמים לבייש או לפגוע באנשיפ ואם כבר עלה הנןשא הזה .אז קצת להעלות מודעות למי שוראה את זה שטחי . מעבר לזה, שנושא השואה , הוא כשלעצמו נושא רגיש וכאוב ויש מי שעדיין באבל על משפחותיים ועדיין סובלים מזה בגלל ההשפעות שזה עשה לכל קרוביהם הניצולים , זה סוג של לצחוק להם בפרצוף.כי יש וזה לא מעט כלל אנשים רבים שנפגעים כשצוחקים על כך . מעבר לזה שברור שהצחוק הוא מהבדיחה ולא מהשואה . זה ברור מעל הכל

ברור שאת צריכה להרגיש רע את צוחקת על מליוני אנשים שמתו מהעם שלך. מי בכלל הדפוק שמספר לך בדיחות כאלה? בן אדם רע זה מה שהוא. מגעיל אותי לחשוב שאנשים אשכרה צוחקים על דבר כזה תחשבי אם את היית מתה (חס וחלילה) והיו צוחקים עליך זה גועל נפש

לפחות את יודעת שזה לא נושא מצחיק אבל זה הומור שחור
אין מה לעשות לא נורא אם זה הצחיק אותך

הצד ההונגרי שלי והחלק שנשאר בפולין נמחקו בשואה. אחותי, אני הכי צוחק על השואה! בוכים, צוחקים, לומדים, מספרים- זוכרים!
*הכי חשוב שזוכרים* !!! רק ככה נוודא שלא עוד לעולם! לא לנו ולא לנכדינו!

לדעתי זה לא דבר שצריכים לצחוק עליו כי בסופו של דבר מתו שם שש מיליון יהודים שבסופו של דבר יש כאלה שזה יכול להיות הסבא או הסבתא שלהם תחשבי אם היו צוחקים על מוות של קרוב שלך איך היית מגיבה באמת שלא חסר נושאים להתבדח עליהם אבל צחקת קרה אל תאכלי את עצמך עכשיו במחשבות פשוט להבא תשתדלי יותר לא לצחוק

כל מי ששופט פה תפסיקו עם זה כי אתם לא אבא ולא אמא שלה סבבה???
עם כל הכבוד לשואה גם בשואה אנשים צחקו מהסיבה הברורה: להישאר שפויים.. בנאדם שמנסה להתגבר על משהו וקשה לו והוא יצחק על הדבר הזה הצחוק יעזור לו להתגבר..
אז בואו נגיד שהילדה שכתבה פה מושפעת מהשואה לרעה וכדי להתגבר על המצב שלה היא צוחקת על השואה סבבה??
גם אם לא לא קרה כלום לא צריך לשפוט בנאדם למוות למה אתם לא יודעים מה היא עוברת ויכול להיות שהיא תזיק לעצמה או משהו אז לכל ה'צדיקים' כאן אתם הכי לא צדיקים וחלאס לשפוט

מה הבדיחה

מה הייתה הבדיחה?

זה בסדר. גם אני צוחק מזה^^ לצחוק על נושאין נוראיים עוזר לי להתמודד איתם. אין שום סיבה שתרגישי רע עם עצמך

בצדק את מתביישת
צוחקת על העם שלך שנרצח בייסורים כי..... כי מה בעצם?!?!
גם אם זה רק מבדיחה ולא עליהם ספציפית.
בחייאת אנשים!!!! תמצאו לכם בדיחות אחרות לצחוק מהן

אני לא חושבת שבדיחות שואה הן דבר רע כל כך מהסיבה הפשוטה שהן הומצאו לראשונה בשואה עצמה (למי שמכיר לדוגמה את הבדיחה שבה שני יהודים רבים במקלחת ואז אחד זורק על השני סבון והשני אומר "מה אתה מערב הורים" זאת בדיחה שהומצאה בשואה). לכל אדם יש את הדרך שלו להתמודד ובסופו של דבר צחוק נותן לאנשים את הכח לשרוד.

שמעי זה נושא רגיש שאותי לא מצחיק אבל זה לא אומר שאת בנאדם רע...

שואל השאלה:
הבדיחה הייתה
מה היה המשפט האחרון של אנה פרנק ביומן?
יומני היקר היום אוי רגע דופקים בדלת
זה כל כך הצחיק אותי ואני יודעת שזה רע

אני אישית, היה קשה לי לספר בדיחה על השואה- כי בעיניי השואה, זה משהו טראגי ביותר שקשה לצחוק עליו בשום צורה, אבל ופה יש אבל... לפעמים כל הבדיחות האלו-יכולות להיות סוג של תרפיה, דרך להתמודד עם הכאב על השואה והאובדן.
זה כמו שבמצבים טראגים אנחנו לפעמים עוברים להומור שחור- ציניות, כדרך להתמודדות.