איך מזהים דיכאון אצל בן אדם?

לאו דווקא באבחון, אפשר גם להרגיש את זה, זה כשמרגישים שהכל חסר טעם, ושאין כוח לכלום, שאין מוטיבציה ואין חשק לשום דבר...
כשכל הימים נראים אותו דבר, גם אם יהיה לך יום הולדת, זה לא יעניינן אותך, ואתה עדיין תהיה עצוב...
ומרגישים בודדים, מרגישים שריק מבפנים...
אומרים שדיכאון זאת מחלה שהמוח לא מיצר את הדבר הזה שעושה אותך שמח ואפטימי, בעיני? אני מעדיפה להתייחס לזה בתור רגש מתמשך, כי זה ממש שזה מבחינתי... אני לא חולה, הגוף שלי בסדר, ואני כן יכולה להרגיש שמחה, פשוט יש מצבים שאני בוחרת שלא להיות...

לפעמים לפי העיניים...
הבן אדם לפעמים שקט ובוהה במשהו
או שלפעמים אפילו בצחןק הוא אומר משפטים כמו
"באלי להתאבד"
"'החיים חרא" וכו'
שהבן אדם באמת מתכוון לזה..

^ אני עושה את זה כל הזמן, אני לא בדיכאון.

לול מעפנים
כעיקרון אין חשק לכלום מרגישים כמו כלום והכול חרא ולא בא לך לראות אף אחד ואתה מתבודד ומפסיק לאכול (או אוכל יותר) ולא יוצא מהמיטה וכל הזמן המחשבות המדכאות האלו.
אגב אדם עם דיכאון לא בהכרח אובדני זה 2 דברים שונים.
בכללי באיבחון בוחנים אם הסימפטומים (או חלק מהם) התקיימו אצל המטופל לפחות שבועיים.
רק האדם עצמו יכול לספר מה הוא מרגיש... לפעמים גם משפחה קרובה במעט.

לפעמים יש כאלה שלא אוכלים ונראים כזה שקועים במחשבות והם מסצובבים עם פרצוף תשעה באב