11 תשובות
אני מסתדר בלי אשפוז .
אבל אם את חושבת שאת צריכה .
אז תקשיבי לעצמך כי את הכח מבינה.
אני מוכן לנסות לעזור לך למצוא את המשמעות בחיים. הייתי באותו מצב ומצאתי את עצמי.
שואל השאלה:
אני לא יודעת ואני מפחדת ליפול על מקום מגעיל
וניסיתי.. אין שום משמעות לחיים האלה
יש אנשים שסתם נתקעים פה
אנונימית
את צודקת בהחלט לפי דעתי .
אם את רוצה לדבר על זה אני פה .
מוכן תמיד להקשיב כי אני במצב דומה .
לפי דעתי
מיליארדי אנשים מוצאים. שאת לא?
אני מניח שאת רק בת 17, ואת צעירה.
לפעמים זה לא בא באמת בקלות, אבל מצליחים בסוף.
היי, אני לא חושבת שאת בהכרח צריכה אישפוז, את כניראה צריכה תמיכה ואת זה את יכולה לקבל בעזרת קבוצות תמיכה/פסיכיאטר/פסיכולוג. אל תלכי ישר על הקיצון כי אולי זה בכלל לא מה שמתאים לך, תלכי לרופא/ה שלך תסבירי את עצמך תבקשי הפנייה לפסיכיאטר לאיבחון(אולי זה ייקח זמן אבל זה שווה את זה) ואני בטוחה שהפסיכיאטר יעזור לך מאוד, ואולי פשוט תפני לפסיכולוג וזהו מישהו שיקשיב ייעץ לך.
אם את לא רוצה גם את כל זה תפני לקרוב אלייך שאת יכולה לסמוך עליו שיכול לעזור לך ולתמוך בך בזמן הזה, לרומם אותך ולייעץ לך
אם את לא גרה באזור השרון (האזור שמיועד לשלוותה) אז תוותרי
חוץ משלוותה גם על פי הניסיון שלי (הייתי מאושפזת 3 פעמים) וגם על פי הניסיון של מלא אנשים שאני מכירה שהיו מאושפזים - האישפוז בדרך כלל רק מחמיר את המצב, לא עוזרים שם כמעט
שואל השאלה:
כבר יש לי פסיכיאטר ופסיכולוג זה לא עוזר כרגע
האשפוז יתן לי שקט
חודש במקום לבד מדי פעם ביקורים זה יהיה לי נחמד אני צריכה את זה
אנונימית
תוכלי לשלוח לי הודעה? נושא קצת אינטנסיבי ועמוק בכדי לדבר מול משתמשים אירים
באמת שאין לאישפוז מה לתת חוץ מהשגחה וגם בזה הם גרועים כי אנשים עדיין פוגעים בעצמם ומתאבדים גם בתוך מחלקות
תלוי מאוד באיזה מחלקות, בכל מקרה מנסיון אישי הטיפול הוא פשוט איבחון פסיכיאטרי, התאמת מטפל(פסיכולוג) שיחות פעמיים בשבוע עם הפסיכולוג קביעת דרגות(לפחות במה שאני הייתי היה מדרגה א עד ו)שיחות קבוצתיות שכולם שותקים בהם למידה ולהחזיר לאט בסופו של דבר לקהילה