חודשיים רצוף, ז"א לאורך כל החופש הגדול אני לא יוצאת מהבית, אפילו לא יום אחד..

זה היה ככה במשך כל החופשים הגדולים שלי עד היום וזה ממשיך להיות ככה, אני לא מבקשת פתרון אבל אני שואלת אתכם באמת.. איך מתגברים על העניין הזה שאני מפספסת את כל התקופה היפה של התיכון? אני מרגישה כמו בכלא, בין ארבע קירות בלבד.. אתם חושבים שגם אם אצליח בעתיד שלי שיבוא הוא יפצה על התקופה הזאת? זאת תקופה שלא תחזור.. כאילו גם אם העתיד ורוד וכביכול יתקן הכל (כי לשם אני שואפת) זה עדיין לא יחזיר לי את התקופה הזאת.. עידוד? :( זה נוראי לראות את כולם כל הזמן דרך הפלאפון כי זה כל מה שיש לי, לראות את כולם תל אביב ים הופעות חו"ל ואני? שומדבר..