נמאס לי מעצמי. זה ארוך מאוד אבל אשמח אם תקדישו לזה כמה דקות כי זה באמת באמת יעזור לי

אין לכם לפעמים אולי את התחושה שנמאס לכם מעצמכם?

בקטע שנמאס לי שאני מחמירה עם עצמי לגבי כל דבר, כל דבר לוקחת קשה (יותר מדי), תמיד אובססיבית לגבי מה אחרים יחשבו. לפעמים אני ממש ממש מגזימה ומקשה עם עצמי. יותר מדי. אני עומדת לתת עכשיו דוגמא, ואתם פשוט תופתעו מהרמת טמטום אבל זה תמיד ככה אצלי:
אם נגיד יצא ש" סקרתי" מישהי רק בכדי לבדוק מה היא לובשת ולהשוות אל עצמי (משהו שכל בחורה בערך עושה), ומישהי אחרת נגיד קלטה אותי אז אני אתחיל להכנס למחשבות:
אולי היא חושבת שאני קנאית? אולי היא חושבת שאני לסבית כי הרגע בחנתי מישהי אחרת? מה היא חושבת?מה רגע היא בכלל קלטה אותי?

ותקשיבו שזו רק דוגמה מאוד מאוד קטנה שעלתה לי לראש. זה לא רק בנושא הזה. זה בהכל מהכל. אני נכנסת למחשבות, אני כל כך בתוך עצמי שאני פשוט לא יוצאת מזה. כל החיים שלי הם לחץ אחד גדול. תמיד לחוצה, תמיד דואגת, גם כשאין באמת על מה. נגיד עכשיו חופש גדול, ובמקום שאני אנוח ואהנה, אני לא עושה את זה. אני פשוט לא מצליחה. תמיד יש לי בעיה אחרת, תמיד כל דבר קטן נורא קשה שלי. תמיד מחמירה לגבי כל דבר בצורה קיצונית. זה גם מהבחינה שאני נורא פרפקציוניסטית אז הכל צריך להיות אצלי מושלם בחיים האלה. הכל. כל דבר. כל פרט קטן. ונמאס לי. באמת נמאס לי. למה אני כזאת? מתי הפכתי להיות כל כך קשה? מה אני אמורה לעשות עם זה? אני אמורה בכלל לשנות את זה? כי מצד אחד, כל הדברים האלו הופכים אותי למישהי מאוד מאוד אחראית ובוגרת אבל מצד שני הם רק מקשים עליי. אני בוכה כשאני כותבת את זה. כי זאת אני וזה האופי שלי וכנראה נתקעתי עם הדפיקות האלו לכל החיים. איך אני אמורה לשנות את זה?!
עוד דוגמה שסתם עכשיו עולה לי לראש: נגיד אני נכנסת לאינסטגרם ונכנסת לסטורי של אנשים: אני לא מהאלו שעוברים ומרפרפים בסטורי, אני חייבת לעבור סטורי סטורי כי אני לא רוצה לפספס. פתאום יש בסטורי אחד, משהו שיש למישהי אחרת ולי אין? תמיד נכנסת למחשבות ולסיבוכים וקשה לי.
בבקשה תייעצו לי מה לעשות.