תכתבו את דעתכם על החמשירים שלי.

חמשיר 1:
אנשים ללא גבולות
אנשים ללא רצונות
לפעמים אני יושב בחדרי וחושב
כיאה העולם לאדישים ונאה הוא לעשירים..
הלא הם מפעם לפעם הולכים ונעלמים .
לא יהיה פה שיר על אחווה ורעות
בעולם שכל כך חסר משמעות.


חמשיר 2:
חיפשתי אותך בהרים וגבעות..
בימים ובתהומות..
בשעות ובשניות..
ברגשות ובמוחות..
לא אוכל לראותך עד אשר נשמתי לא עוד.
לא אוכל לשמוע אותך עד אשר עיניי נסגרות.
נשאר רק ללב הקטן הזה לומר לא עוד כאב וצעקות
אני המלאך הקטן שלך
אנא שמור עלי ואל תתן לי לבכות...



מה המסר ולמי לדעתכם מופנה כל אחד מהם?