מה לעשות עם הפחד הזה ממחלות נפשיות? זה דופק לי את החיים.

זה בסדר,כל אחד מרגיש באיזה מצב בחיים שלו שהוא עומד להתחרפן מכמה שהכל דפוק,וזה אפילו בסדר,את לא תגיעי לבית משוגעים ובטח שלא חס וחלילה מחלה נפשית,
פשוט תנשמי,ותנסי להסתכל על החיים בדרך קצת אחרת ממה שאת רואה עד עכשיו,זה יכול לעזור לך המון

שואל השאלה:
זהו שזה לא תקופה זה ככה לפחות 3 שנעם עם הפסקות אבל זה לא עוזב אותי בחיים.
איך אפשר להיות בטוח שלא אהיה חולה? כל אחד יכול לחלות ח"ו

אולי תטפלי בעצמך באיזושהי דרך כדי כביכול למנוע את זה ולוודא שזה לא יקרה רק בשביל השקט הנפשי שאת עושה עם זה משהו? כלומר פסיכולוג לא יודעת אם הייתי הולכת כי לפחות מניסיוני בגלל שהם מנסים לחפש את הגורם המפריע (כמובן מכוונות טובות) הם קצת מייצרים את הדבר ההפוך ואז גורמים, לפחות לי, להרגיש קצת בעייתית למרות שאני ממש לא.. כלומר זה עלול להיות דווקא קצת טריגר אם אין לך איזושהי בעיה שאת רוצה לטפל בה (למרות שהפחד הדי כפייתי הזה זו איזושהי בעיה בפני עצמה אבל לא משנה). הייתי הולכת אולי על מדיטציה או יוגה או דברים מרגיעים שהם לנפש כזה ונותנים זמן לחשוב עם עצמך ואני מניחה שבין היתר זה יתן לך מן שקט נפשי כזה ויעזור למנוע חוסר יציבות נפשית ויעזור להתמודד טוב יותר עם דברים שהם טריגרים למחלות נפשיות אולי.. בכל מקרה גם אם את עלולה לחלות וגם אם לא זה לא יזיק ויכול להיות נחמד. עוד משהו זה אולי קאוצ'ינג, זה קצת דומה לפסיכולוג רק שמי שמעביר את זה הוא בלי הכשרה מקצועית (לכן כנראה יותר זול) והמפגשים מיועדים יותר להעצמה אישית ופחות לטיפול בבעיות נקודתיות וגם זה משהו שלא משנה אם יש לך בעיה או לא זה לא מזיק וזה נחמד ממש מניסיון.
עוד משהו- להביע את עצמך באומנות. כל אומנות שהיא- ציור/ פיסול/ שירה/ נגינה/ כתיבה/ צילום... כל דבר שמביע את הרגשות והמחשבות שלך ועוזר לך לעשות סדר בראש בעיניי (ובעיניי הרבה אנשים) הוא סוג של טיפול.

אלה הדברים שעולים לי, כמובן לא נראה לי שיש צורך בהכל ותבחרי מבין הדברים מה שנראה לך מתאים לך יותר ואת חושבת שתתחברי אליו ותהני ממנו. או שלא תבחרי כלום.. מה שאת חושבת שנכון.