איך הקטע שכתבתי?

אני יודעת שאת חושבת שאני מתאהבת מהר.
אבל זה לא נכון.
זה ממש לא זה.
התאהבתי רק פעמיים בחיים.
בה ובך.
נמאס לי, אני לא רוצה להתאהב יותר.
אני לא מסוגלת. באמת שאני לא מסוגלת.
להתאהב, להתרחק, להיפגע.
לא מסוגלת לעבור עוד לילות כאלו.
לילות בודדים.
לילות שאני במיטה ערה כל הלילה.
ומחשבות לא מפסיקות לחזור על עצמן.
מחשבות של, למה אני לבד עכשיו? למה את לא כאן איתי? שאני אוכל לחבק אותך. באמת לאהוב אותך. רק אותך.
הרגע הזה שאני מכסה לעצמי את הפנים. מנסה לא לבכות. לשמור בפנים.
תחושת החנק בגרון.
אבל אז השפתיים מתחילות לרעוד. והדמעות מתחילות לזלוג. ואני מנסה להפסיק אבל זה לא מצליח.
אני מושכת באף ולוקחת נשימה עמוקה.
מנסה לחזור למצב שהיה.
המצב הרגוע. המשעמם. לפני שנכנסת לי לחיים והפכת לי אותם. הפכת לי את הראש. הפכת לי את הלב. קרעת לי אותו לגזרים.
אל תשפטו אותי. אבל נמאס לי להתאהב.
פשוט נמאס.