בבקשה תגידו לי מה דעתכם!

אני יכולה להרגיש את הנשימות שלו,
לראות אותו קם בכל בוקר כמו בכל יום רגיל שהיה,
הכל היה טוב אז, ורוד, חוסר דאגות ותמימות.
היה לו חיוך חם ושיניים לבנות ועקומות,
עיניים מלאות בעצב, רגשות סוערים, אך באהבה ושמחה שיוכל לתת לעולם.
שיער בוהק וצחור, רך לליטוף..
וביום אחד, הכל נקטע.
כמו ורד שנקטף מאדמתו, מלאך המוות לקח אותו ממני.
כשראיתי אותו, בני הצעיר, משוש חיי, מעל הכיסא, תלוי שם.
פניו לא הביעו דבר.
החיוך החם נעלם, והשאיר מאחוריו ייגון ועצב על שפתיו.
עיניים חסרות רגש, הוא לא הספיק לחלק את השמחה, לא הספיק לחלק את האהבה.
שיער דמוי קש, ומתחתיו פנים כחולות.
מתות.
מילה לא יצאה מפי.
התמוטטתי, התרסקתי,
השתתקתי.