היי. יש פה עוד כאלה שלומדים בקידום נוער שיוכלו להבין את הכאב של סוף שנה?

אני בפרויקט הילה וממש עצוב לי לסיים את הלימודים אני לא מאמינה שזהו. לא עוד שיעורים מצחיקים, לא עוד מורות שהן החברות הכי טובות, לא עוד צוות שכל העבודה שלו זה לעשות לנוער טוב, לא עוד צוות שעושה עבודת קודש. כל יום שמבטלים לימודים זה פשוט מבאס.וכל הטוב הזה נגמר בבת אחת איך מתמודדים עם זה איך ממשיכים מכאן הלאה? המקום שגרם לי לפרוח העריץ אותי והיה שם בשבילי תמיד איך אפשר?? מי שלומד בבית ספר רגיל לעולם לא יבין את זה. המקום היחיד שהיה לי כיף לקום אליו בבוקר ללמוד זה המקום הזה ובבת אחת אני צריכה להיפרד ממנו. כמות העצב גדולה ומה שנותר לי לעשות זה לפנות לכל אותם אלא שלא מוצאים את עצמם בבית הספר שאנשים חושבים שהם טיפשים. שלא מאמינים בהם או שמצפים מהם ליותר מדיי והם לא רוצים פשוט יותר מדיי כל אותם אלא שרוצים את החיים הטובים הפשוטים והרגועים יותר כל אלא שנמצאים בבית ולא במסגרת. לכו לפרויקט הילה ברגע שתכנסו לשם לא תרצו לעזוב!!