אני מגמגם הרבה שנים בגלל זה אני בדיכאון ובקושי מתפקד בחיי יום יום שלי...

פסיכולוג...

אל תזניח את זה לך לטיפול.

שואל השאלה:
אני מקבל כדורים טבעיים, כן זה מגביל אותי בכל תחומי החיים שלי, בגלל החרדות שלי קשה שלי להכיר אנשים חדשים, הגמגום גורם לי לשתיקה מובכת בקרבת אנשים זרים, אני בקושי יוצא מהבית, לוקח לי הרבה זמן להתפתח לבנאדם זר וחייב הרבה סבלנות איתי בקשר לזה

עצה (מאבא שלי) הוט החה מגמגם בגיל צעיר גם כן והוא אמר לי שהוא התגבר על זה בעזרת דיבור איטי ועם נשימות עמוקות (זה מביך אני יודע אבל זה עוזר) צריך הרבה כוח בשביל זה ואני מקווה מאוד שתתגבר על זה מחזיק לך אצבעות וברגע שהדיבור יסתדר אני בטוח שהחרדה החברתית תעבור לך

שואל השאלה:
את ממש צודקת, הבעיה המרכזית שלי זה החוסר שגרה בחיים שלי והחוסר התעסוקה, כל השעות ביום שלי הם פנויות וחסרות משמעות,אני כל הזמן בבית בפאלפון או במחשב, יושן הרבה איזה 9-11 שעות בקבוע, רק אם יש לי חשק ממש חזק אני עושה הליכה לבד, אין לי חברים, יוצא לי מדי פעם בשגרה שלי להיות ליד אנשים וזה דיי סבבה לי כי כבר התרגלתי עליהם פחות או יותר, אבל בגדול אין לי כוח רצון לשום דבר, אני אפילו מתקשה ללכת להתקלח או לעשות קקי, המצב הנפשי שלי על הפנים בזמן האחרון.... אני לא נחשב לבנאדם רגיל ונורמלי, אנשים בגילי עובדים ומכירים בחורה, אני שקוע בשעמום כרוני ודיכאון עמוק, כל החיים שלי סבלתי המון בגלל שאין לי עצמאיות, אם זה לשאול שאלה פשוטה ברחוב או שאני נתקע בכביש הראשי ליד הבית במקום לקחת אוטבוס אני יעדיף ללכת 3-2 קילומטר בשמש, פעם אחת אפילו אישה אחת רצה לקחת אותי טרמפ וסירבתי לזה, למזלי לא הייתי צריך לפתוח תפה בלי להגיד לה "לא תודה" בדרך כלל אני לוקח אוטבוס בכביש הראשי אבל יש פעמים שבאמת אני גמור מכל הבחינות......

אתה מוזמן לדבר איתי בפרטי יש לי כמה רעיונות בישבילך :)

שואל השאלה:
תאמת אף פעם לא שקלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי, מור כהן איזה עצות יש לך בשבילי?

שואל השאלה:
היו לי מקרים בעבר שהוא טיפול של שיחות אבל אני לא נפתחתי והתקשתי לשתף עם הצד השני פעולה

בינתיים, אם תוכל לאמץ את הרעיון הבא:

1. כשאתה נתקע ברחוב למשל, תוכל לכתוב להם את השאלה בסמארטפון שלך. כאילו אתה תייר. או אילם. כך תלמד שאתה יכול להסתדר גם במקומות הכי קשים.

2. מה שיש לך זה לא בדיוק שעמום. זה חוסר מטרה. אם יש מטרה, אין שעמום. תגדיר לעצמך מטרה, תחתור להשגתה, וזה יעיף לך את הדיכאון. אבל תנאי: זה צריך להיות בזמן. לא לאחר שנים ללכת לטיפול, כי אחרת זה נגרר לכל החיים עם נזק גדול בהרבה.

3. מצד שני, אפשר גם לשפר בהרבה.ובשביל זה צריך מישהו שילווה. זה המקצוע של הפסיכולוג. לא של אף אחד אחר. כי ברור שאתה בדיכאון, ושלא בהכרח צריך כדורים פסיכיאטרים, אבל בטוח שצריך הכוונה בחיים.

4. אין לי ספק שאם תאמץ את 3 הדברים האלה, יהיה לך שינוי עצום בחיים. ובשביל השינוי הזה, צריך מישהו מקצועי, שילווה. מישהו מקצועי שאתה תרגיש פתיחות אליו או אליה. אם אין את הפתיחות, תחליף מטפל.

5. סעיפים 2,3,4 לא מדברים בכלל על הגמגום. אבל אם תאמץ אותם, הגמגום יהיה סביר ותוכל לדבר עם אנשים, לפתח שיחה, להקשיב להם. להיות חבר שלהם. והם יהיו חברים שלך. אנא, פנה לאיש מקצוע. בבקשה ממך!

שואל השאלה:
אני מתחבר לבעלי חיים ומוזיקה אבל הבעיה היא שאיך אני אמצא רופא מיוחד כזה?

אתה מחפש עבודה אני מניחה ... אתה לא יכול לדבר שוטף ... מה דעתך לנסות לכתוב משהו ?כתבת פעם ספר ?

בן כמה אתה?
מה עשית לפני שישבת כל הזמן בבית?

שואל השאלה:
לופסי תאמת קרה לי פעם שהייתי צריך לקחת אוטבוס שצריך לומר את שם העיר שבה אתה גר ונעזרתי בפלאפון שלי והלך מאוד מביך ולחוץ, אני לא רוצה שהטיפולים של בריאות הנפש יזיקו לי בעתיד אם זה למצוא מקום עבודה וכאלה...

שואל השאלה:
אני בן 19, עוד פחות מחודש אני מסיים תיכון, נשארתי שנה בגלל זה הגיל המאוחר שלי עכשיו.... ברור שאני רוצה לעבוד ולהשכיר דירת חדר, אני מת לעוף מהבית של ההורים שלי בשביל למצוא את הפינה השקטה שלי ולראות איך זה לחיות לבד

אח שלי היה מגמגם מלא.בסוף זה עבר לו,עם הזמן יעבור.
אבל בכל זאת תלך לבדוק את זה

תתחיל מעכשיו למצוא לעצמך מה לעשות שנה הבאה. אתה חושב שאתה מוכן לחפש עבודה ולהתחיל לעבוד?

שואל השאלה:
אני עוד 3 חודשים הולך לשירות לאומי אבל בכל זאת כבר אין לי כוח לחיות מרוב יאוש והרבה אדישות....

זה מעולה!

1. תלך לפסיכולוג בשביל בחרדה החברתית שלך ושאר הבעיות
2. תלך לרופא ותקבל הפניה לקלינאי תיקשורת לטפל בגמגום
לא נראה לי שכדאי לך לעזוב את הבית כי ממה שאתה מתאר פה אתה בקושי מסוגל לחיות ולהסתדר וזה כשההורים נמצאים... תחכה קצת לזמן שהטיפול ישפיע ותתיעץ עם גורמים מקצועיים עם יהיה לך טוב לעבןר לגור לבד. מאד כדאי לך ללכת לטפל בגמגום ובחרדה כי אתה רק בן 19 כל החיים עוד לפניך, חבל שלא תהנה מהם:) בהצלחה

הכי חשוב שלא תיכנס לדיכאון הזה ותחשוב כל יום על משהו שבשבילו יש לך מה לשמוח . .
פה אם אתה צריך מישהו לדבר איתו :)

זה היה לאח שלי .. ממליצה לך ללכת לקלינאי תקשורת הוא יתן לך תרגילים ולאח שלי זה עזר תבדוק דרך הקופות חולים את זה

איש יקר, רציתי לומר לך ש'אין לי כח' זה כמו מילה נרדפת לסוג של דיכאון. אולי לא חמור, אבל עדיין דיכאון, וזה ניתן לטיפול.
אם אתה לא הולך לעבוד במשרד ממשלתי כלשהו, המידע לא אמור להפריע לך. אם ממש מפריע לך, אז תוכל לבחור טיפול באופן פרטי, ואז זה חסוי לגמרי. תבחר לך לעשות כל יום משהו שמהנה אותך. כל יום דבר אחד. אבל בכל אופן, לפני שאתה עוזב את דירת ההורים לדרך שאולי טובה אך בינתיים אינה בטוחה, תשקול ללכת למטפל פרטי שיכיל אותך. זה יכול לעשות פלאים. ובתנאי שהמטפל או המטפלת יכילו אותך. אם לא, תחליף מטפל!!

שואל השאלה:
ממש תודה לכם על כל ההשקעה שנתתם בשאלה שלי, אני אנסה לעזור לעצמי בדרכים שאמרתם לי :-)

אין בעד מה :) בהצלחה רבה

דבר ראשון גמגום זה לא דבר נורא... לומדים להסתדר עם זה.
אפשר לתרגל כל מיני תרגילים בדיבור ביחד עם איזה פסיכולוגית או מורה או משהו כזה.
לא חושבת שכדורים או תרופות יעזרו..
זה לא דבר נורא..

אתה מרגיש ריקנות חוסר חיים חוסר שליטה עייפות וששום דבר שקורה לך לא משמח אותך?