למי רע כמוני? מי לא מצליח להרדם מרוב סבל?

אל תוותרי, יהיו לך חברים, עזרי לעצמך, את יכולה לעבור את זה, אל תוותרי

במצב דומה לשלך.. חשבת על שירות לאומי?

היי תקשיבי אני רוצה שקודם כל תרגעי ותשתי מים בסדר?
דבר שני למה את חושבת בצורה כזאת? כל אדם מיוחד במינו ואני מאה אחוז חושבת שגם את. המשפחה שלך אוהבת אותך והכל ולגביי החברים חברים באים והולכים זה שאין לך עכשיו זה לא אומר שלא יהי לך אחר כך. ואני די בטוחה שיש לך חברים את פשוט לא רואה אותם את צריכה לשים לב. ולגביי חבר וחתונה אלה דברים שלוקחים זמן אהבה זה לא משהו שאפשר להאיץ את צריכה לחכות ואני מבטיחה שהלחכות הזה ישתלם לך בסופו של דבר כשהאחד יגיע.
אני מאחל לך רק שמחה ואושר ושתוכלי לראות רק את האור ובאושר בחיים ואם את זקוקה למשהו אני פה :)

שואל השאלה:
אני לא במצב של שירות לאומי וגם ניסיתי לעבוד ולא הלך לי אני כל כך פוחדת מכל המחלות שיש אני ממש חושבת שתהיה לי אחת כזאת.
קשה לי ממש בקטע שגם בקניון לא יכולה להסתובב

ולא אין לי חברים בכלל בכלל בכלל לא היה לי מהתיכון אף אחד לא כיף לו איתי. כולם מרגישים לא בנוח לידי אני מטומטמת

את לא מטומטמת, נסי להכיר דרך התנדבות, גם שירות לאומי יכול לעזור לך, נסי שוב לעבוד.

תפני לטיפול פסיכיאטרי.. אם את לא יכולה לעבוד כנראה זה מדיכאון

שואל השאלה:
אבל אתם לא עונים לי.. האם מרוב כל זה יש סיכוי שאני צודקת ובאמת יהיה לי מחלה נפשית,? של הזיות וכל זה?

אל תחשבי על זה יותר מדי, פשוט נסי לעזור לעצמך