7 תשובות
ממליצה לך לפנות לרווחה או לדבר עם היועצת בבית הספר
לא מגיע לך לחיות בבית שבו לא אוהבים אןתך
תקשיבי. תדברי איתם ותראי להם שזה מפריע לך. תדברי אם אחותך או משהו. אם ההורים. אם הם לא מקשיבים תבקשי לעבור לפנימייה. ואם קשה לך להיפרד מהחברים אז תהי הרבה מחוץ לבית ותראי שגם לך לא אכפת מהם. אבל תדברי איתם. אל תברחי... סתם תסבכי.
דבר ראשון היא בכיתה יא-יב ואת בכיתה ו-ז, והחיים שלה כנראה (בלי להעליב) מענינים יותר והיא יותר יודעת לדבר בשפה שלהם. דבר שני היא בכורה (אולי) אז לא כל כך מפתיע שהם ממש אוהבים אותה.
(אני יכולה להזדהות איתך פשוט לי לא כל כך איכפת מהאורים שלי, רק השנה הם התחילו לנסות לדבר איתי (כיתה י))
אנונימית
מבינה אותך לגמרי, ההורים שלי מעצבנים אותי אש בא לי לעוף מלה הם כל כך מגעילים שתמיד הייתי שותקת והפסקתי לשתוק אז אני מגיבה והם כזה יוואו את מורדת סבבה תמרדי כאילו מה נסגר אני לא מבינה
אבא שלי כשאני חולה צוחק עלי ומשפיל אותי
אני נתקעתי את הפאימג רגל שלי וחצי שנה עברה עד שלקחו אותי לפיזיאוטריה
ואמא שלי מתחה שריר בחדר כושר אבא שלי ישר לקח אותה ואז הלכתי לפסיכולוגית שלי ואמרתי לה ואז הוא לקח אותי כאילו כדי לרצות את הפסיכולוגית
אם תרצה לעוף תקרא לי נעוף ביחדxd
לי זה נשמע שאת ממורמרת מאוד מזה ואת לא יכולה להאמין שזה יכול להשתנות אז גם אוטומטית סוגרת דלתות מול המשפחה שלך "אני כל היום בחדר ולאף אחד לא אכפת" את לא יוצאת מהחדר, את לא מראה שום אהדה אז אוטומטית גם הגישה אלייך תשתנה.. זה נשמע שאת מחפשת אותם מאוד בכל מניי דברים קטנים, אני גם הייתי במצב הזה (שעדיין לא פתור), שבי עם אבא שלך לשיחה ותסבירי לו, הוא אבא שלך..
אולי תנסי לדבר אתם על מה שאת מרגישה בנוגע לזה
מצד אחד מסכימה עם נואל, מצד שני זה כן חלק באשמת המשפחה שלך, את צריכה לדעת לאזן את זה ולסלוח להם, נכון שהם מתייחסים אלייך די חרא אבל אחרי הכל בפנים הם באמת אוהבים אותך, תנסי קצת להיפתח אליהם גם למרות שאת מרגישה שהם רעים אלייך, תנסי לדבר איתם בגובה העיניים ולהסביר להם שאת לא מרגישה עם זה בנוח ולהסביר אולי מה את מרגישה בהצלחה לך
אנונימית