את חושבים שככל שאתם יותר חכמים אתם יותר עצובים? כנסו

מאז שאני קטנה כולם אומרים שאני חושבת על הכל לעומק שאי אפשר להבין איך הגעתי במחשבות עד לשם, תמיד אני מתעמקת בדברים עד כדי "פרסק-וו" ואז זה מפסיק לי כזה, ואני שונאת את התחושה הזאת של הכמעט ואני מתעמקת יותר ויותר ויותר וכל הזמן אני מרגישה שגיליתי יותר ואז אני מבינה את המשמעות של מה שזה אומר ונהיית עצובה ומדוכאת ובוכה ואז כששואלים אותי למה אני בוכה אני מסבירה את הניתוח שעשיתי על עניין מסויים ואז הם כזה מה לעזאזל איך חשבת על זה בכלל?! ולפני כמה זמן אמא שלי אמרה לי בגלל שאת יותר מידי חכמה את נהיית עצובה מדברים שאתם מבינה אותם לעומק יותר ממה שצריך, פשןט תפסיקי לחשוב על דברים בצורה הזאת, רק ככה תיהי מאושרת, וזאת פעם ראשונה שמישהו אמר לי את זה וזה כל כך נכון אני מנסה לשחזר את כל הדברים שחקרתי ומבינה פתאום שזה נכון שככל שאתה יותר מתעניין ומתעמק בדברים אתה מבין כמה שהם נוראיים וחסרי צדק למרות שהם ממש לא נראים ככה מבחוץ, אבל איך להפסיק לחשוב על דברים לעומק? אני לא יכולה! אני פשוט כזאת! זאת צורת החשיבה שלי ואני לא יכולה בלי זה כי אני ארגיש פיספוס כזה לא יודעת איך להסביר... מישהו מבין אותי?