אוף אני מיואשת כבר 4 וחצי שנים מזה.

אני חיה עם אחותי מאז שהיא נולדה באותו חדר .. באמת שזה סיוט בשבילי . אני בת 15 ואין לי פרטיות אני לא יכולה להדליק את האור אחרי 8 בערב .. שחברות שלה באות הן חופרות לי , זה ממש מעיק להיות עם ילדה כזאת קטנה בחדר . לאח שלי לעומתי יש חדר לבד והוא בקושי בבית הוא בצבא .. החדר שלי נראה כמו אשפה מרוב שנוא מלא בשטויות של ילדים קטנים וההורים שלי לא מתחשבים בי בכלל .. אני לא יכולה להתלבש בשקט כי היא תתחיל לדפוק לי על הדלת שעתיים וחצי ופשוט נגמרה לי הפרטיות . אני לא יכולה להזמין חברות כי היא פשוט תדחף ובנים בכלל כי אני עם פאקינג ילדה בת 4 בחדר . לעבור דירה לא בא בחשבון כי הם רוצים לעבור עיר בכלל וגם אין כסף בשביל לעבור בית . כל פעם אני אומרת שיפוץ יפתור את זה אבל הוא לא 80 אחוז מהחדר מלא בדברים שלה והשטויות שלה .. אפילו מראה בחדר אין לי!!! הדבר היחיד פה ששלי זה השולחן והמיטה .. כל השאר שלה , שידה , צעצועים , מגירות . וארון שאנחנו חולקות . וכאילו סעמק אני כבר מיואשת ובוכה כל פעם ההורים שלי פשוט הרסו לי את החיים במובן הזה ... מה לעשות ? כל פעם שאני אומרת להם את זה הם פשוט אומרים לי רק בגללך אנחנו לא עוברים הם מחכים עד שאני פאקינג יהיה בת 18 שאני יהיה עם ילדה בת 4 בחדר עד גיל 18. מה עשיתי להם רע ככה ?