זה הגיוני שפשוט לא בא לי לצאת מהבית לשום מקום?

שתי חברות הציעו לי לצאת אבל פשוט אין לי חשק. זה כבר כמה חודשים ככה- אני מרגישה נורא בודדה אפילו כשאני בחברת אנשים אחרים. מה אני אמורה לעשות? פשוט אין לי חשק לכלום וקורה לי שאני מתפרצת על המשפחה שלי בזעם על דברים קטנים וחסרי משמעות. אני גם בוכה הרבה, בעיקר אחרי התפרצויות הזעם, וטרקתי את הדלת כל כך הרבה פעמים השנה עד שכמעט כבר לא נשאר טיח מעל המשקוף. כשאני בבית ספר או עם חברות אני מתהגת כאילו הכל בסדר ואני צוחקת ומצחיקה אחרים, אבל כשאני הולכת הביתה אני מסתגרת בתוך עצמי ולא מתחשק לי לעשות כלום. המשפחה שלי בעייתית (אחים שלי הם שני מופרעים דפוקים בראש) ויש לכל המשפחה שלי חוץ ממני טיפולים פסיכולוגיים שבועיים. בגלל שהאחים שלי יצאו דפוקים אז ההורים שלי תמיד מצפים ממני להיות מעולה בהכל- בתחום הלימודי, החברתי וכל זה, אבל אחרי שנים שהתנהגתי כמו שהם רצו שאני אתנהג פתאום הבנתי שאני לא רוצה את זה יותר. האמת שכבר יותר מכמה שבועות אני נלחמת בדחף ובחשק לחתוך לעצמי את היד, זה כל כך מפתה אותי ואני אפילו לא יודעת למה. איך להחזיר לעצמי את החשק לחיות כמו בן אדם נורמלי?