אתם חושבים שהתנהגתי מגעיל? אי אפשר להגיד שאין לה שום אשמה בזה נכון?

השיער שלי היה מתולתל,אמא שלי תמיד רצתה שאני יפזר אותו ויטפח אותו יפה,אבל לא רציתי להיות שונה מכולם.רציתי גם חלק,רציתי כמו של כולם והתחלתי לעשות מחליקים לתקופה עד שהפסקתי.אני לא יכולה להגיד שהיא לא ניסתה,היא קנתה הרבה דברים כדי לנסות לעזור לי לסדר אותו,קרמים,ושמן קוקוס,היא רצתה שאני יתגאה בתלתלים שלי,הם היו שלה,היה לי שיער כמו שלה.לפני שנתיים מאוד רציתי לעשות החלקה,אבל אני כלכך מודה לה היום שהיא עצרה אותי.אחרי כמה שנים,גדלתי,אבל עדיין לא פיזרתי את השיער שלי,הוא היה קשור תמיד בצמה.ואז היא הציעה שאני יעשה החלקה,אמרתי לה שאני לא רוצה ושזה לא נראה טיבעי,ואני לא צריכה את זה.ואחרי כמה שבועות אני לא זוכרת איך אפילו,אני זוכרת שלא רציתי לצאת מהבית כי היה לי יום שיער רע,והתחלתי לבכות.אז היא קבעה לי תור להחלקה.התרגשתי,אני לא יכולה להגיד שלא.אבל עדיין ידעתי בפנים שאני שונאת לעשות פן,ושחלק לא מתאים לי אפילו שביקשתי מהספר לנסות לעשות שזה ייראה טיבעי.היום אחרי חמש חודשים הוא נראה רע מאוד,ברוב הזמן לפחות..הוא מתפצל ואחרי כל מקלחת אני בוכה בגלל שאני קולטת כמה דליל הוא ניהיה.אני כועסת על אמא שלי כלכך,לא רק בגלל שהיא הציעה את הרעיון.זה גיל ההתבגרות,מותר לי להיות טיפשה לא?היא אמא שלי,היא אמורה לעצור אותי מלעשות דברים טיפשיים,זה מה שהורים עושים.ואני כועסת שהיא עודדה אותי לעשות את זה,אני גם כועסת שכל פעם שהיא רואה אותי בוכה בגלל השיער לא מזיז לה,והיא ממשיכה להגיד לי "איזה שיער היה לך ואיך הרסת אותו".אני לא רוצה לדבר איתה,קשה לתפוס כמה נדפקתי,אני מתגעגעת לתלתלים שלי כלכך..לראות אותם עבים ומלאים ומתולתלים אחרי המקלחת.שכחתי איך זה,אני ממש צריכה לחכות כמה שנים שכל השיער שלי יתחלף,זה כמו להתחיל מגלח.אתם חושבים שאני צודקת שאני לא מדברת איתה?