20 תשובות
קודם כל את טועה. *כן* יש איום תמידי, מאז הקמת המדינה ועד היום. יש 7 מדינות ערב שלא רוצות אותהו בין חיים, אז כן, כן יש איום
את צודקת שלא כולם מתאימים למערכת הצבאית, אבל בגדול, אם לא להתייחס לאותם אנשים בעלי בעיות שמונעות מהם את השירות הצבאי כמו אי מוטיבציה, סעיפים רפואיים, נפשיים, או מצבים כלכליים, אני חושבת שזה די החובה הכי בסיסית שלנו כתושבי מדינת ישראל.
מאחר וכמו שאמרתי, יש איום תמידי על קיומנו, אנחנו לא במצב של האפשרות לתת בחירה להתגייב או לא. כי אם הייתה, סביר להניח שלא היה צבא, או מדינה
אני מסכים איתך שלא כולם מתאימים אבל לדעתי לא אמורה להיות זכות בחירה אם להתגייס או לא כי אז גם כאלו שמתאימים לצבא ישקלו שלא ללכת. מי שללכת לצבא ממש פוגע בו לעיתים כבר מוצא דרך לא להתגייס.
לגבי החלק של המשמעת וזה שמכריחים אותך לעשות דברים ואין חופש ביטוי - נסי לקחת רגע ולחשוב איך המצב בצבא היה נראה אם זה היה הפוך... כאוס מוחלט
למרות שבסהכ אני מסכים איתך שהשנאה כלפי אלה שלא מתגייסים כי הם באמת (אבל באמת) לא יכלו או לא התאימו, ממש לא מתאימה.
(אם כבר צשהו לדון עליו אז זה השנאה, או יותר נכון הזלזול כלפי גובניקים בקהילות ואזורים מסויימים)
כי זאת כפיות טובה
חיית פה 18 שנה, תתרמי בחזרה למדינה.
ברור שלא יהיה חופש ביטוי-את בצבא, את לא בנופש באילת.
זה הדבר הכי תמים ששמעתי "אין איום תמידי".
שגוי ברמות ככ מפגרות..
במשך 70 שנה אנשים נתנו את הנפש שלהם כדי שאנשים יוכלו לחיות פה בהכי בטחון שאפשר.
נתנו את כל שהיה להם כדי שאנשים כמוך יוכלו לגור פה.
אני מאמינה שהרבה במסגרת הזו תלוי בגישה שאתה מגיע בה אליה. אני לדוגמא מאוד מרוצה ואוהבת את ימי ראשון שלי. אני שמחה שאני קמה בידיעה שאני הולכת לעשות משהו למען- ולא לשבת לפחד על החיים שלי.
אם אני לא אעשה את זה, מי כן?
כולם דואגים לנוחות של עצמם. מה קרה לדאגה לבטחון? איזה נוחות תהיה לנו אם לא יהיה לנו בטחון?
התפזרתי פה הרבה בכתיבה שלי כי האופן שאת רושמת מראה על בורות ואני לא מסוגלת לכתוב את כל מה שבראשי אפילו. את באמת לא מודעת למצב של המדינה שלנו וזה חבל.
שואל השאלה:
לא התכוונתי למצב היום שכן יש איום. כנראה לא הבנתם אותי נכון.
הכוונה שלי הייתה שנגיד עכשיו אין איום על המדינה (תרחיש דמיוני) אז לא באמת חייב להתגייס. נכון?
זה מה שאני מדברת עליו. אני מודעת למצב ומודעת שיש איום.




וכן יש משמעת וזה חשוב, אבל הרבה פעמים יש קטע כזה שהכל מתנהל באיומים.
כמו שהמפקדת שלי פעם איימה עלי שאם אני לא אסיים להכין איזו טבלה עד תאריך מסוים יהיה לכך דין משמעתי. למה? אפילו לא הייתה לה סיבה לאיים עלי.
זה גם היה רק אחרי שבוע.
או כל מיני דברים אחרים.
כמו חוסר ההגיון העצום שיש בתורנות
שמירות (בבסיסים שיש בהם בעיקר ג'ובניקים שאין להם אף שימוש בנשק ביום יום).
או זה שהנגד מטבח מרשה לעצמו לצעוק עלי כי ישבתי שתי דקות אחרי שכל היום הייתי על הרגליים, או שאם הנעל שלי טיפה מלוכלכת אני אחטוף תלונה וכל העניין הזה שמשתמשים בפחד כדי ליצור מוטיבציה ומשמעת. למה לא להשתמש במשהו אחר?
או זה שאם עכשיו אני במשרד ואני צריכה לצאת רגע החוצה או לבכות אסור לי. אני לא יכולה לבכות ליד אנשים כי זה *לא מכבד את המשרד*.
זה פשוט מתסכל אותי.


אנונימית
שואל השאלה:
לא. זה לא מה שאני מתכוונת אליו.
הכוונה שלי היא שבתרחיש דמיוני, שוב בדגש על *דמיוני* אין איום על המדינה.
אם אין איום (שוב-זה בדמיון. אל תחשבו שאני מדברת על המציאות. הלוואי שהייתי מדברת על המציאות אבל אני לא) אז למה לבוא למקום שבו שוללים לך את החופש? לא סומכים עליך? מאיימים עליך בעונשים ולא נותנים לך אפשרות ביטוי?

ומה הקשר לנופש באילת?

^זו השאלה שלי.

הכוונה היא לא שלא יהיה צבא בכלל, כן יהיה צבא אבל מי שיהיה בו יתגייס מתוך. וכשעושים דברים מתוך רצון ולא מתוך הכרח, עושים אותם בצורה הרבה יותר טובה.

מודעת לגמרי לעניין שזה לא אפשרי במצב הנוכחי של המדינה. על כך אין וויכוח.

אנונימית
אם לא יהיה גיוס חובה 50% מהצבא לא יהיה שם.
הצבא לא יוכל להתקיים.

ומה זה בתרחיש דמיוני שאין איום? אין כזה מצב בכלל. אנחנו באיום תמידי. את גם לא יודעת על הרבה מבצעים שעושים והם לא מותרים לפרסום. אז אפשר להמשיך לדמיין אבל זאת לא המציאות.

כדי שצבא יתפקד צריך לחלק פקודות, כדי שתהיה משמעת- וכן נודה באמת, אף אחד לא שואל את דעתך בצבא.

נשמע שאת התגייסת רק כי הכריחו אותך, חבל שזה לא מתוך אהבה למדינה ורצון לתרום לה
שואל השאלה:
למה שאנשים לא התגייסו? כאילו בן אדם שאכפת לו מהמדינה, ורוצה לגור בה ואוהב את המדינה כן יתגייס כדי להגן עליה. אפילו במובן האגואיסיטי כביכול של "אני שומר על הבית שלי." אי אפשר להיות בטוחים שאנשים לא התגייסו.

ואין קשר לדמקורטיה ודיקטטורה.
אני מתכוונת לגישת האיומים וההפחדות, וזה שחייל בבסיס שהייתי בו פצע את עצמו ממש קשה כדי לברוח ובמקום להבין שהוא עשה את זה כי באמת קשה לו נפשית איימו עליו בכלא. אולי לא בכל הצבא זה ככה, אבל יש מקרים כאלה. הוא גם ניסה להתאבד (ועוד נתנו לו לעשות שמירות. ממש טמטום בעיניי).
עכשיו ברור שצריך משמעת, וכן לא צריך לוותר לחיילים על שטות קטנה, אבל הקטע הזה שקצינים חושבים שיש להם את כל הכוח בעולם והם לא מקשיבין לאף אחד. באיזו זכות? אתם גדולים ממני בדיוק בשנתיים וחצי, ואתם לא יותר טובים ממני. אני מתעלמת מהדרגות, אני גם לא מצדיעה לאף אחד, כי אחרי הכל כולנו בני אדם.


דווקא לא הכריחו אותי להתגייס. התגייסתי מרצון, חיכיתי ליום הגיוס שלי, אבל אחרי שנה בצבא אני מבינה עד כמה המערכת הזו צריכה להשתנות. אני מעבירה ביקורת כי אני רוצה שהדברים ישתפרו.

ומה זה בתרחיש דמיוני שאין איום? אין כזה מצב בכלל. אנחנו באיום תמידי. את גם לא יודעת על הרבה מבצעים שעושים והם לא מותרים לפרסום. אז אפשר להמשיך לדמיין אבל זאת לא המציאות.


כמה פעמים אפשר להסביר?
ברור שיש איום תמידי.
אני שואלת מה *אם* לא היה איום.
זה בדמיון, לא במציאות. אני באמת מסבירה את זה יותר מדי.
אנונימית
ואם לסבתא היו גלגלים? למה להיתקע ב*אם*? יש מצב מסוים ואנחנו חיים אותו. זה לא מעניין מה היה קורה אם כי זה לא קורה עכשיו. זה לא רלוונטי לכלום.

אני לא יודעת מה היה בבסיס שלך ולמה מישהו ניסה להתאבד, בני דודים שלי בקרבי ובחיים לא התייחסו אליהם ככה. מתייחסים בכבוד ובגמישות.

וכן אם לא יהיה גיוס חובה רוב האנשים יעדיפו לא להתגייס כי זה יותר שווה להם- הם יכולים להתחיל לימודים גבוהים, לעבוד, להתקדם בחיים.
שואל השאלה:
כי השאלה שלי היא כזו:

"למה שמישהו יבוא למקום שלא טוב לו בו אם אין בכך צורך?"
אני שמחה בשביל בני דודים שלך אבל יש הרבה בסיסים שבהם זה לא ככה

אנונימית
אוקיי אז אני לא יודעת אם את יודעת אבל תמיד יש איום מדינת ישראל מוקפת כמעט מכל הצדדים שלה במדינות שמהוות עליה איום וזה ממש לא הגיוני שבמשך כל החיים של אדם מסויים משהו קטן עד שהוא נער ומשהו משתחרר ועד שהוא זקן הוא מוגן וחיילים שומרים עליו ומגנים עליו ואפילו מוותרים על חייהם למהן המדינה הזאת ואותו האדם יושב לו בבית ונהנה מההגנה הזאת ולא תורם- אני לא מדברת על אלה שלא יכולים אז זה נראה לי קצת לא. הגיוני שהמעט שהוא יכול לעשות זה גם להתגייס והרוב זה אתה יכול גם ללכת לתפקידים קלים אני חושבת שמי שסתם ככה לא להתגייס ואין לו סיבה יכול ללכת לחיות בארץ אחרת שלא חובה להתגייס בה לצבא וזא הוא יהיה מאושר
אנונימית
את צודקת, כשאין איום גיוס חובה הוא דבר לא הגיוני, ולכן בארה"ב ובאירופה אין גיוס חובה. אבל לנו יש איום אז גיוס חובה הוא... טוב... חובה.
מה הקשר כי זה מקובל? כי זה מגיע להם
מצדי שיתגייסו בתור מנקה בבסיס העיקר שיתגייסו ויתרמו בחזרה לא ביקשתי מהם עכשיו ללכת להלחם בדאעש שיעשו תפקיד שמתאים להם אבל שיעשו משהו
שואל השאלה:
זה קשור מאוד

80% לדעתי מהאנשים שאומרים ש"כולם חייבים להתגייס, ומה אתה משתמט מסריח? איכס." עושים את זה רק כי הם פוחדים ממה יגידו. יש גם כאלה שמתגייסים כי הם פוחדים מה יגידו ומה יחשבו.
אנונימית
אני מסכימה איתך.
והתירוץ של "גרת פה 18 שנה ועכשיו תורך לתרום" נשמע לי ממש טיפשי. הרי בכל ארץ אחרת האזרחים גרים 18 שנה ואז הם הולכים לאוניברסיטה, זה אומר שהם כפויי טובה שלא התגייסו לצבא?
זה פשוט החינוך השגוי שנותנים בישראל שאם אתה לא בצבא אתה כפוי טובה.
כאן רק מחפשים לחייב אותנו לתרום בכוח (והמילה תרומה כבר מאבדת את המשמעות שלה) כבר בבית ספר יש את המחויבות אישית, ואז צבא וכל זה אפילו עם משכורת צחוק או בלי משכורת בכלל.
אנונימית
כי האנשים שלא רוצים להתגייס בתכלס חושבים שזה בזבוז זמן ולא מבינים את ההשלכות של זה בעתיד
לא משנה מה יגידו הצבא מבגר את הבנאדם וזאת מסגרת חשובה לא פחות מבית ספר כי בצבא באמת יוצא לך להתמודד עם דברים קשים יותר וזה מוציא אותך מאזור הנוחות שלך בין אם תרצה או לא וזה משנה את הבנאדם לטובה

זה גם פשוט מעצבן לראות בנאדם שלא התנסה וישר שולל וחושב שזה בזבוז זמן כי זה לא תמיד
לאלה שחושבים שעדיף לעבוד בזמן הזה
א. אפשר גם לעבוד וגם להיות בצבא זה לא כזה קשה
ב. אפשר לצאת מהצבא עם מקצוע לחיים שזה בדיוק מה שאני עושה ואני ארוויח יותר מאלה שפשוט למדו את המקצוע באוניברסיטה כי בנוסף לידע יהיה לי גם ניסיון של שנתיים שזה יותר חשוב מציון במבחן

ושתביני שלפני הגיוס הייתי הכי אנטי צבא ועכשיו למרות שאני עושה יומיות אני רוצה לעבור לבסיס סגור כמו צהובה מסריחה xd
בנוגע לדבר אחד טעית, שאין איום תמידי.
כמה ימים אחרי הקמת המדינה הכריזו על מצב חירום, עד היום לא ביטלו אותו. כל רגע עלולה לפרוץ מלחמה. כמובן שזה תלוי בהרבה דברים, וכל מדינה פועלת על דעת עצמה, אבל העניין הוא ששום דבר לא עוצר אף אחד מלהתחיל מלחמה. גם ישראל יכולה להתחיל מלחמה, כבר עשינו את זה כמה פעמים.

חוץ מזה אני מסכימה איתך ומצדיקה את הטענה שלך.
ואני אסביר למה:
ידיד שלי הוצב בלוחמה בכוח. בצו ראשון הוא אמר בכל רגע אפשרי ולכל אדם אפשרי שלא אכפת לו איפה יציבו אותו כל עוד זה לא בקרבי.
אבל לא באמת אכפת להם, הוא גבר חזק ובריא, שמו אותו איפה שנוח להם.
בטירונות הוא נכנס לדיכאון, אמר למפקדים שלו ולכל בעל סמכות שהוא סובל ורוצה לדבר עם קב"ן, שהוא שונא את המקום הזה, שהוא בדיכאון.
אתם יודעים מה אמרו לו? "תתבגר כבר מפונק! אתה בצבא, תהיה גבר!".
לא נתנו לו לראות אף אחד, אז הוא הלך וחתך ורידים. מה עשו עם זה? שמו אותו בנוהל התאבדות, והשאירו אותו באותו תפקיד. אפילו לא נתנו לו לראות קב"ן. הוא התקשר לאבא שלו וסיפר לו על זה, אבא שלו עשה מזה עניין שלם, התקשר וצעק על המפקדים שלו ואיים שיתלונן עליהם, אז, ורק אז, הם העבירו אותו תפקיד והוציאו אותו מלוחמה.
תקעו אותו בממתינים (חיילים שאין להם תפקיד "עדיין", עושים בעיקר עבודות רס"ר) במשך שלושה חודשים, כשהגבול החוקי הוא בסביבות שבועיים.
מעבירים אותו ממקום למקום כבר שמונה חודשים. עדיין אין לו תפקיד.
אין להם מה לעשות איתו. לפי דעתי זה מין עונש על זה שהוא יצא מקרבי, אבל זאת רק אני.

לצבא לא אכפת מהחיילים שלהם, לא אכפת להם מתנאי אנוש בסיסיים, יש סיבה שכל כך הרבה מתאבדים שם. זאת מסגרת נוקשה וברברית שלא מתאימה לילדים בני 18.
^ מטכלי אחרי שבועיים אמורים לקבל קבן והיה אפשר לכבול את מי שאחראי על זה שלא קיבל קבן, זה אחד
שתיים, מי שלא מרוצה מהתפקיד שלו מגיש טופס 55
שלוש, המפקד שלו מן סתם היה חרא בנאדם ושוב היה אפשר לשים אותו בכלא על זה שלא התייחס לבקשה
ארבע, אין לי מושג מה הולך בקרבי אבל בצדק מתייחסים לחיילים קרביים בנוקשות כי אז הם לא יהיו חבורה של פוסיס שיפחדו להרים נשק
שואלת השאלה
את מבינה איפה את טועה?
"80% *לדעתי* יגידו שאתה משתמט מסריח" כי השאר אומרים
אז יופי שלדעתך אבל זה לא נכון
שואל השאלה:
הדעה שלי לא חייב להיות נכונה. זו דעה.
שאלת מה הקשר כי "ככה מקובל וכולם עושים את זה."
אז זו התשובה שלי
אנונימית